דעות

לימין הלאומי מגיע הרבה יותר מבנימין נתניהו

נתניהו מבקש שוב את אמון מצביעי הימין ומציע להם את אותה נוסחה קואליציונית ופחות שליטה על המפלגות החרדיות. אחרי 7 באוקטובר, שאלת המחיר שמשלם הציבור המשרת דורשת דיון מחודש | טור דעה

(חיים גולדברג / פלאש90)

תוצאות הבחירות האחרונות, שמתבררות ברגעים אלו, מחייבות את הימין הישראלי לשאול שאלה שהוא נמנע ממנה כבר שנים: מה בדיוק אנחנו מקבלים בתמורה לנאמנות הבלתי מתפשרת שלנו לבנימין נתניהו?

פעם אחר פעם נתניהו מבקש מאיתנו לצאת מהבית, להגיע לקלפיות, להשפיע, להציל את שלטון הימין. הוא מציג כל מערכת בחירות כמאבק גורלי על עתידה של המדינה. ושוב, ברגע שבו צריך לתרגם את התמיכה הציבורית למדיניות, אנחנו פוגשים את אותה נוסחה מוכרת: נתניהו בראשות הממשלה, המפלגות החרדיות בעמדת כוח, והציבור המשרת נדרש לשלם את המחיר.

ארבע השנים האחרונות היו אמורות ללמד אותנו משהו. במקום ממשלה שמאחדת את הציבור סביב אחריות לאומית משותפת, קיבלנו מאבקים קואליציוניים, מחלוקות עמוקות ושיח ציבורי מפולג. במקום לחזק את התחושה שכולנו שותפים לאותו גורל, שאלת השוויון בנטל הפכה שוב ושוב לנושא הנתון למשא ומתן פוליטי.

ואחרי כל זה, מה מבקש מאיתנו נתניהו? להצביע שוב לאותה דרך.

אותן שותפות, אותן דרישות, אותה תלות פוליטית ואותה הבטחה שהפעם הדברים ייראו אחרת.

אבל מה בדיוק אמור להשתנות?

השאלה הזאת אינה מופנית רק לנתניהו. היא מופנית בראש ובראשונה למחנה הימין, שממשיך לזהות את הצלחתו הפוליטית עם המשך שלטונו של אדם אחד.

הרי הימין אינו בנימין נתניהו. הימין הוא תפיסת עולם, הוא אחריות לביטחון ישראל, הוא התיישבות, הוא מסורת, הוא חירות כלכלית, הוא ריבונות והוא אמונה במדינה יהודית חזקה. שום אדם, מוכשר ומנוסה ככל שיהיה, אינו יכול לדרוש בעלות בלעדית על כל אלה.

אלא שבמשך השנים נוצרה מציאות שבה עצם הנכונות לבקר את נתניהו נתפסת לעיתים כפגיעה במחנה. כאילו מי שחושב שהימין זקוק להנהגה אחרת, בהכרח מבקש לראות את השמאל בשלטון.

אחרי 7 באוקטובר, הדיון הזה חשוב במיוחד. מדינת ישראל זקוקה להנהגה שמבינה את המשמעות של אחריות לאומית. לא רק אחריות לממשלה ולקיומה, אלא אחריות לציבור שנושא על כתפיו את ביטחונה של המדינה.

אי אפשר להמשיך לדבר על ניצחון מוחלט ובאותה נשימה להשאיר את אחת הסוגיות הכואבות ביותר בחברה הישראלית, חלוקת נטל השירות, כפופה לאותם שיקולים קואליציוניים.

אבל גם את הבטחת הניצחון המוחלט עצמה צריך לבחון. שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, ישראל רשמה הישגים צבאיים משמעותיים, אך השאלות על השלמת המטרות נותרו פתוחות. בעזה, למרות הדיווחים על שליטה ישראלית בכ-70 אחוזים משטח הרצועה, חמאס עדיין קיים. נתניהו הבטיח שלא יהיה עוד חמאס שישלוט ברצועה, אך הארגון טרם נעלם מהמציאות העזתית.

גם בזירות האחרות לא כל האיומים הוסרו. שאלת תוכנית הגרעין האיראנית עדיין מחייבת מענה, חיזבאללה פועל לשיקום יכולותיו, והמציאות בסוריה ממשיכה להציב אתגרים ביטחוניים על גבולות ישראל. גם את הגבול עם ירדן אסור להוציא מהמשוואה. מי שמניח שמדובר בחזית שלעולם תישאר שקטה, מסתכן בחזרה לאותה שאננות שאסור למדינת ישראל להרשות לעצמה.

וביהודה ושומרון, דווקא המקום שבו הימין מבקש להפגין את תפיסת הביטחון שלו, צריך לשאול האם הקונספציה שלפני 7 באוקטובר באמת השתנתה. האם אנחנו משנים את המציאות או ממשיכים לנהל את הסיכון בתקווה שלא יתממש? אסור שנמתין לאסון נוסף כדי לבחון מחדש את הנחות היסוד שלנו.

כל אלה אינם מוחקים את הישגי צה"ל ואת הפגיעות הקשות באויב. אבל הם בהחלט מחייבים הבחנה בין הצלחות מבצעיות לבין מימוש מלא של ההבטחות המדיניות והביטחוניות. אם הבטחנו ניצחון מוחלט, מותר לשאול מה עוד נדרש כדי להגיע אליו.

הציבור החרדי הוא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, ואסור להפוך את המחלוקת עם הנהגתו הפוליטית למאבק נגד הציבור כולו. אבל מותר, ואפילו הכרחי, לשאול מדוע הדרישות של המפלגות החרדיות ממשיכות לתפוס מקום מרכזי כל כך בעיצוב הקואליציה, ומדוע הציבור המשרת אינו זוכה לאותו משקל בקבלת ההחלטות.

ואולי הגיע הזמן להעלות אפשרות שהימין כמעט אינו מוכן לדון בה: קואליציה אחת בלי המפלגות החרדיות.

לא כדי לפגוע בעולם התורה, לא כדי להחרים ציבור שלם, אלא כדי להזכיר למנהיגיו הפוליטיים ששותפות בשלטון אינה זכות מוקנית. אולי קדנציה אחת באופוזיציה תיצור הזדמנות לבחון מחדש את סדר העדיפויות של המפלגות החרדיות, את היחסים בינן לבין שאר הציבור ואת המשקל שהן מעניקות לאחריות לאומית משותפת.

ואולי היא גם תזכיר לנתניהו ולימין כולו שאפשר לבנות ממשלה יהודית, לאומית וימנית בלי להעניק למפלגות החרדיות כוח מכריע כמעט בכל מחלוקת קואליציונית. לא כל ממשלה בלי חרדים היא ממשלת שמאל, ולא כל שותפות עם החרדים מבטיחה מדיניות ימין.

וינטר (אבשלום ששוני/פלאש90)

וזה בדיוק הדיון שחסר לנו. לא רק מי יישב בממשלה, אלא מה תהיה הממשלה מסוגלת לעשות, אילו פשרות היא תידרש לקבל, והאם הרכב אחר יאפשר להתמודד אחרת עם סוגיות שהפכו למוקדי משבר חוזרים.

והמחיר אינו מסתכם בסוגיית הגיוס.

הימין צריך לשאול את עצמו מדוע מחנה המבקש להנהיג מדינה שלמה מתקשה כל כך לייצר שותפות רחבה עם חלקים גדולים בציבור הישראלי. מדוע במקום לנסות לגבש בסיס לאומי משותף, הוא חוזר שוב ושוב לאותם הסכמים ולאותם קווי שבר.

אפשר לתמוך בהתיישבות ביהודה ושומרון, להתנגד למדינה פלסטינית, לדרוש מדיניות ביטחונית תקיפה ולשמור על זהותה היהודית של המדינה, בלי לקבל כמובן מאליו כל החלטה של נתניהו.

אפשר להיות ימני גם בלי להעניק לראש הממשלה חסינות מביקורת.

סמוטריץ' בנאום "הניצחון" (חיים גולדברג/פלאש90)

הטענה שנתניהו הוא היחיד שמסוגל להוביל את הימין ראויה בעצמה לבחינה. מחנה פוליטי שמאמין בדרכו אמור להיות מסוגל להצמיח מנהיגים נוספים, לקיים תחרות רעיונית ולבחור בהנהגה על בסיס דרכה והחלטותיה, ולא רק על בסיס זהותו של מי שעומד בראשה.

ובתוך כל זה, אסור להתייחס להתמודדות של וינטר, פסקה והמילואימניקים כאל כישלון רק משום שלא הצליחו לתרגם את התמיכה בהם להישג אלקטורלי מספק. עצם הופעתם בזירה הפוליטית היא עדות לכך שבתוך מחנה הימין יש ציבור שמחפש משהו אחר. דור צעיר, שחלקו נלחם, שירת ושילם מחירים אישיים כבדים, ועייף מההנחה שבנימין נתניהו הוא האפשרות היחידה שלו. זהו ציבור שמבקש לראות הנהגה חדשה, כזאת שלא ישבה סביב שולחן הממשלה ב-7 באוקטובר, שלא נושאת עמה את אותן מחלוקות פוליטיות ושמסוגלת להציע אופק אחר למחנה הלאומי.

הבחירות האחרונות היו הזדמנות לשאול האם הנוסחה הפוליטית המוכרת עדיין מתאימה למציאות שאחרי 7 באוקטובר. האם הציבור שהתגייס להגנת המדינה, ששילם מחירים אישיים ומשפחתיים ושמבקש לראות כאן אחריות לאומית רחבה יותר, צריך להסתפק בהבטחה להמשך אותה קואליציה.

יהודית לזרוביץ'

על השאלות האלה נתניהו חייב להשיב. אבל גם בוחריו צריכים להיות מוכנים לשאול אותן.

כי בסופו של דבר, ניצחון של מפלגה בבחירות אינו בהכרח ניצחון של כל הערכים שבשמם היא מבקשת את אמון הציבור.

ולימין הישראלי מגיע דיון עמוק יותר מהשאלה כיצד להשאיר את בנימין נתניהו בכיסא ראש הממשלה. מגיע לו לברר איזו ממשלה הוא רוצה, אילו ערכים היא צריכה לקדם, וכיצד היא יכולה להנהיג מדינה שלמה ולא רק לשמר את הרוב שמחזיק אותה בשלטון.

סרוגים premium

המהדורה המובחרת!

הטבת השקה מיוחדת:

במקום ₪39 בחודש עכשיו ב ₪0

7
ס.ג.
28.10.26

תפסיקו עם הקונספציה שביבי זה ימין

הצטרפו אלינו