
אתמול הושבעה הכנסת ה-26. 120 חברות וחברי כנסת הצהירו אמונים למדינת ישראל, ובהם 33 נשים, מספר שיא בעת השבעת כנסת. אבל אף אחת מהן אינה חרדית.
הסתכלתי על רשימת הנבחרים וניסיתי לענות לעצמי על שאלה שלכאורה אמורה להיות פשוטה במדינה דמוקרטית: מי מייצג אותי?
אני אישה חרדית. גדלתי והתחנכתי במוסדות חרדיים, אני מחויבת לאורח החיים שלי, למסורת ולקהילה שאליה אני שייכת. אני גם אמא, אשת חינוך ופעילה חברתית, עם עמדות משלי על חינוך, זכויות נשים ועל האחריות שלנו לעתידה של מדינת ישראל.
חברי הכנסת החרדים מכירים את העולם שבו גדלתי, את השפה ואת הערכים שלו. אבל העמדות שלי על חינוך, על ייצוג נשים ועל אחריות אזרחית אינן תמיד זהות לאלה של ההנהגה הפוליטית החרדית.
אצל חברות כנסת ממפלגות אחרות אני מוצאת שותפות חשובה למאבקים על זכויות נשים, מוגנות והזדמנויות שוות. אבל לא תמיד הן מכירות את המציאות החרדית מבפנים, או מבינות מדוע אני מבקשת את השינויים האלה דווקא מתוך מחויבות לעולם הזה, ולא מתוך רצון לעזוב אותו.
וכך אני מוצאת את עצמי שייכת לכמה עולמות, בלי בית פוליטי אחד שמבטא את השילוב ביניהם. עדין יתומה פוליטית.
במשך שנים, בעבודתי עם נשים חרדיות, אני פוגשת שוב ושוב את המתח הזה. אישה שמבקשת להתגרש מבעל שפוגע בה אינה מבקשת בהכרח להתגרש גם מהקהילה שלה. אמא שרוצה חינוך איכותי יותר לילדיה לא בהכרח מבקשת להוציא אותם מהעולם החרדי. לעיתים הרצון לשנות נובע דווקא מהמחויבות העמוקה למקום שאליו אנחנו שייכות.
נשים חרדיות יכולות להיות סוכנות שינוי מצוינות, דווקא משום שהן גם סוכנות שימור. הן מכירות את מה שראוי לשמור עליו, וגם את המחיר של מה שחייב להשתנות.
במדינה שסועה כל כך, יש משמעות גדולה לקולות שמסוגלים להחזיק את המורכבות הזאת. לא משום שכולנו חושבות אותו דבר, אלא משום שאנחנו מכירות מקרוב את האפשרות להיות מחויבות לקהילה שלנו ובו בזמן לשאול שאלות קשות על עתידה.
מערכת הבחירות האחרונה פתחה אפשרות חדשה. לראשונה, נשים חרדיות הוצבו במקומות מרכזיים ברשימת מפלגה חרדית. מפלגת "הציבור החרדי" אמנם לא נכנסה הפעם לכנסת, אבל זו התחלה של תהליך שעוד יימשך.
ובינתיים, לצד המאבק על הייצוג, גיבשנו את אמנת הנשים החרדיות. מסמך שמציע סדר יום מעשי בתחומי החינוך, הבריאות, התעסוקה, המוגנות והייצוג. לא רק בקשה להישמע, אלא נכונות לקחת חלק בניסוח הפתרונות.
כאן אני חושבת שנמצאת ההזדמנות של הכנסת החדשה
אנחנו רגילות לחשוב על פוליטיקה דרך השאלה מי נבחר, מי קיבל מנדט ומי יושב סביב השולחן. אבל השפעה פוליטית אינה מתקיימת רק במליאה. היא מתרחשת גם במפגש בין נבחרי ציבור לבין אנשים שמביאים ידע, ניסיון, צרכים ורעיונות שלא היו קודם חלק מסדר היום שלהם.
אבל אני מאמינה שיש כאן הזדמנות לשותפות פוליטית חדשה: עם חברי הכנסת החרדים, עם חברות הכנסת ועם כל מי שמבינים שנשים חרדיות אינן רק ציבור שצריך לדאוג לו, אלא גם שותפות שיכולות לעזור לעצב מדיניות טובה יותר.
השותפות הזאת יכולה להתחיל כבר עכשיו: בדיוני ועדות הכנסת, בקידום חקיקה, בעיצוב תקציבים ובהחלטות שמשפיעות על חיי המשפחות והקהילות שלנו. היא לא מחייבת הסכמה על הכול, אבל היא מחייבת נכונות לחלוק גם את הכוח להשפיע.
נמשיך לפעול למען ייצוג ישיר של נשים חרדיות בכנסת. אבל אין סיבה להמתין לכנסת הבאה כדי שהקול שלנו יהפוך לחלק מעבודת הכנסת הנוכחית.
אני עדיין לא יודעת מי מייצג אותי בכנסת ה-26. אבל יודעת איך אזהה את מי שיכולים להיות השותפים והשותפות הפוליטיים שלי.
אלה שלא יסתפקו בלדבר על נשים חרדיות, אלא יפנו להן מקום אמיתי בעיצוב ההחלטות.
מי שיבינו את זה ראשונים, עשויים לגלות שלא רק נתנו לנו מקום בפוליטיקה. הם גם הרחיבו את האפשרויות של הפוליטיקה הישראלית עצמה.
==
פייני סוקניק היא יזמת חברתית חרדית, מייסדת ויו"ר "באשר תלכי", וממובילות פריימריז הנשים החרדיות ואמנת הנשים החרדיות.
וזו הסיבה שאת כותבת באתר סרוגים כי את באמת ובתמים "אישה חרדית" !