אמרי שרפר

לא צחוק: איך הבנתי שסטנדאפ זה לא מקצוע

סרטון על הסרט "הבדחן" שיוצא היום לקולנוע גרם ל"יציאה מהסרט" שסטנדאפ זה מקצוע שאפשר להתפרנס ממנו ולמחשבה שאולי גם לא מתקשורת

יאיר יעקבי ואריאל שרפר בערב סטנדאפ "צרצרים 3" (צילום: צילומסך יוטיוב )

לקראת סוף השבוע כשיש לאדם קצת זמן פנוי מעומס העבודה, אפשר להיזכר במטלה חשובה לא פחות של חינוך הדור הבא ובתלמוד מפורטים חובותיו של האב היהודי הדואג המלמד ובדורנו גם ההיסטרי:

"האב חייב בבנו למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אישה וללמדו אומנות. ויש אומרים: אף להשיטו במים" (קידושין כ"ט ע"א). תמיד תהיתי למה הוסיפו את "היש אומרים" שצריך גם ללמד ילדים לשחות, כשבמציאות רוב האבות לא לימדו שחייה לפי שיטה אלא פשוט זרקו את הילדים לנהר כמו פרעה ומה שיהיה יהיה.

ההבנה של תוספת שיעורי השחייה לרשימת המטלות של האב ולא מעכשיו, הגיעה בפעם הראשונה שהעזתי להעלות בשכונתי מופע סטנדאפ מקורי ולקבל את עצתם של חברים טובים שאמרו שהגיע הזמן "לקפוץ למים". זו הייתה חוויה מדהימה, אבל למופע השני הגיע פחות קהל ובהשתתפות בלתי נשכחת בערב "צרצרים 3" של הסטנדאפיסט יאיר יעקבי יחד עם הבדרן החרדי או "האיש והשלייקס" קובי אריאלי הבנתי שיותר טוב מזה כנראה לא יהיה כרגע והחלטתי להכניס את קריירת הסטנדאפ לפריזר עד שלא יהיה מה לאכול ונזרוק אותה למיקרוגל להפשרה מהירה.

כנראה שבשלב מסוים בחיים, האדם הממוצע מגיע למסקנה בריאה וחכמה שמשנה את חייו ואומרת לו את מה שכבר נאמר ושוחזר עם מילים מקוריות המעבירות את רוח המשנה באבות לאמור : “אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי?”.

אבל, מרצון שהופך בכוח ובקפיצה למים הסוערים של שטף החיים למציאות וחוויה בלתי נשכחת , ועד להתפרנס מלהצחיק אנשים אחרים ברצינות שתגרום אפילו למנהל הבנק הקשוח ביותר לחייך, המרחק גדול מאד כמעט כמו מרחק הדעות של גוש הימין מגוש השינוי.

כסף נוזל מארנק (שאטרסטוק)

עם בדיחות לא קונים במכולת

לא בטוח אם נעשו על כך מחקרים מוכחים, אבל שני הדברים שיכולים להרוס לאדם את החיים או את הקשרים המשפחתיים זה הומור וכסף.

הומור, בגלל שלא תמיד כולם מבינים את הבדיחה ועלולים להיעלב ממנה קשות, ואולי גם לחסום את זה שהעז לספר אותה בווטסאפ עד שיתנצל מעומק הלב בשיחת וידאו עם כל ה"לה פמיליה" ויבטיח שלא יעז להצחיק עוד פעם בלי רשות ממנהל הקבוצה.

כסף, בגלל שחכמים וטובים מכל יועץ השקעות אמרו עליו שהוא שורש כל הרע שבעולם. ובכל זאת, יש כאלה שעדיין מאמינים שאפשר להתפרנס בכבוד מלספר סיפורים מהחיים עם טוויסט בעלילה, ואחר כך לרוץ למכולת ולקנות חטיף טוויסט לילד במהדורה נוסטלגית.

אמרו מבוגרים חכמים ומעצבנים לילדים חולמים ומעצבנים לא פחות: "עם בדיחות לא קונים במכלת". מצד שני, מי שסיפר מספיק בדיחות מוצלחות שאנשים שילמו כדי לשמוע אותו מספר אותן יכול לקנות מכולת. יש מצב שזה מה שמצחיקים מקצועיים לשעבר עשו, כשהקהל הצביע ברגליים ועבר להופעות של זמר חדש שעשה קיסריה רגע אחרי שסיים את המטרנה, והבדרן התורן שנשאר עם כסף אבל בלי מושב לצים באולמות החצי ריקים, השקיע את הסכום היפה שצבר ברשת חנויות נוחות ועבר לשבת על כיסא נוח בבית ולתת לכסף לעבוד במקומו. אולי זה החלום של כל מי שמקווה לעשות חיים שאין בהם פרנסה בקושי, הרבה לפני שיצא לפנסיה.

אמיר מויאל מתן פרץ וג'רי סיינפלד (צילום: שאטרסטוק/עמית נעים/ אולפן סרוגים)

הבדיחה על חשבונך

ידוע שיש סטנדאפיסטים מצליחים שעשו עסק רציני מבדיחות, אבל רובם עשו את הכסף הגדול בדרך אחרת. כמו למשל ג’רי סיינפלד(72 ועדיין מופיע), סטנדאפיסט מליגת העל ויהודי אוהב ישראל שיחד עם שותפו לכתיבה לארי דיוויד (שגם הוא יהודי ממורמר וחרדתי שעשה מזה אחלה כסף), חתמו על עסקה לסיטקום המצליח ביותר בטלוויזיה האמריקנית בשנות ה-90, והפכו למיליונרים הראשונים מסיפורי מכבסה והמתנה לתור במסעדה שספרו זה לזה כשהיו מובטלים וממורמרים.

בזירה המקומית, המצליחים והמדוברים הם הסטנדאפיסטים הישראלים אמיר מויאל ומתן פרץ. האחרון עלה פעם כ"מחמם" של הראשון לפני שהפך לרקדן האהוב של המדינה ב"רוקדים עם כוכבים" ולכוכב רשת פופולרי והראשון המכונה גם "האיש עם בדיחות האבא המקוריות" הדגיש בעבר בראיונות שהוא הייטקיסט שמופיע להנאתו. זו אולי ההוכחה הטובה ביותר שמצחיקים בלי חשבון חייבים שתהיה להם "עבודה רצינית" במקום לעשות צחוק מעבודה או במקרה שלהם עבודה מצחוק.

הליצן העצוב ההוליוודי רובין וויליאמס ז"ל אמר בזכייתו באוסקר, שכשאבא שלו שמע שהוא רוצה להיות שחקן הוא אמר לו "נהדר, אבל שתהיה לך קריירה נוספת כמו רתך". וויליאמס האב חשב שבדחנות היא לא קריירה.

הבדחן (צילום: אריאל דר)

בדחן ורע לו

השחקן והזמר שולי רנד, בסרטו החדש של הבמאי גידי דר "הבדחן", מגלם דמות של מצחיקן חרדי בשמחות שחייו הופכים לטרגדיה בשל חוסר פרנסה וקשיי מציאת שידוך הולם לבת שלו. המעשייה היהודית המודרנית הזאת, מסבירה טוב יותר מכל חשבון אשראי שלא נגמר שמצחיקן זה לא משהו שאפשר להתפרנס ממנו, ויש ימים שמצטרפת לזה מחשבה שאולי גם מתקשורת לא. אלא אם כן, אתה יושב כל ערב בכיסא המגיש/ה של מהדורה מרכזית כלשהי, מעיר/ה הערה צינית אחרי כתבות או אומרת מזמור לתודה רגע לפני העברת השידור למושב הלצים שעושה צחוק מהמדינה. כי אחרי ככלות הקול והתמונה, איש תקשורת זה אדם שכותב את מה שהוא חושב ומקווה שיהיה מי שיקרא. אחרת- הוא יצטרך למצוא עבודה אחרת מעשית ורווחית יותר כמו למשל חבר כנסת.

לִרְצוֹת או לְרַצּוֹת?

שאלה רצינית לסיום: האם אתם אנשים שעושים את מה שהם רוצים או כאלה שמרצים אנשים אחרים? זה מה שצריך לשאול את עצמו כל מי שמנסה להרכיב ממשלה או למנוע ריב בבית. קחו שבוע שלם לחשוב על זה.

סרוגים premium

המהדורה המובחרת!

הטבת השקה מיוחדת:

במקום ₪39 בחודש עכשיו ב ₪0

הצטרפו אלינו