שלוש שנים חלפו מאז טבח השבעה באוקטובר, והחזית השקטה של מדינת ישראל ממשיכה לסבול מפצעים ממשיים אך בלתי נראים או מדוברים.
מאחורי הסטטיסטיקות היבשות מסתתרת דרמה לאומית שקטה: אימת המלחמה, המראות הקשים בחדשות מדי ערב והמתח המתמשך הביאו גל חסר תקדים של פגיעות נפשיות מתמשכות שהציף את קופות החולים, שירותי בריאות הנפש ואגף השיקום במשרד הביטחון.
אלפי נפגעי חרדה וטיפול בעתיד הרחוק
הפגיעה הנפשית לא מחלימה עם הזמן ולעיתים אף מחמירה. מנתוני דו"חות קופות החולים עולה כי מאז פרוץ המלחמה נרשם זינוק של בין 20% ל- 28% בפניות לשירותי בריאות הנפש בקהילה.
אך הבעיה האמיתית טמונה ביכולת ההתמודדות של מערכת הבריאות עם הפניות המרובות : מדו"ח מבקר המדינה עולה כי כ-900 אלף אזרחים דווחו על תסמיני טראומה, דיכאון וחרדה, אך זמן ההמתנה לטיפול מוסדר התארך לחצי שנה ויותר.
הנתונים המדאיגים מעידים כי בתקופות הראשונות לפרוץ הקרבות, כ-90% מהציבור הכללי נזקק לסיוע נפשי, וכ-77% שנחשפו למראות קשים ביום טבח השבעה באוקטובר ובימים הקשים הרבים שבאו אחריו לא זכו למענה וטיפול רפואי נפשי מתאים לאורך זמן, ובשל כך סובלים עד היום מטראומה שעלולה ללוות אותם כל חייהם.
לוחמים בקרב חדש להכרה כפגוע נפש
במקביל לזירה האזרחית, המערכה הנפשית ניטשת בעוצמה גם בקרב כוחות הביטחון והלוחמים ששרדו את הקרבות הקשים ושבו משדה הקרב לביתם עם רגשות עזים ומטלטלים.
מסמך דרמטי של מרכז המחקר והמידע של הכנסת חושף את היקף התופעה: בין אוקטובר 2023 לסוף שנת 2024 הוגשו 6,410 בקשות להכרה בפציעה נפשית ובפוסט-טראומה למשרד הביטחון.
- 36% בלבד (2,335 בקשות) אושרו והוכרו רשמית.
- 62% מהפניות (של כ- 4,000 פונים שרובם חיילים), נתקעו בהליכי סקירה לאישור וסחבת בירוקרטית.
- 618 מהמבקשים עזרה נפשית נזקקו לטיפול במסגרות חוץ-ביתיות ופתרונות חלופיים.
כשהמונים עדיין מחכים למענה ראשוני ורבים מהלוחמים נאלצים להילחם על זכויותיהם, ברור כי המאבק על בריאות הנפש של ישראל הוא כבר מזמן לא בעיה רפואית נקודתית – אלא אתגר בריאותי מדיני המחייב טיפול מידי לא רק ברוח האדם אלא בקיצור ההליכים הבירוקרטיים המייגעים בדרך הארוכה להבראה לאומית מלאה.
בעבר היתה פה ערבות הדדית, היום משלמים מיסים וצריכים לחכות חצי שנה לטיפול