לפני שלוש שנים, רגע אחרי מוצאי חג שמחת תורה כשהמציאות הנוראה של הטבח הכתה בעוצמה בשומרי השבת והחג, קיבל גלעד רנד את צו הקריאה למילואים ויצא למשימתו כלוחם מילואים בשריון – משימה שהתארכה לימים ארוכים ולשנים רבות אחרי האסון.
היום, כשתשומת הלב הציבורית מציינת שלוש שנים לפרוץ המלחמה, גלעד ואשתו אורית, שנותרה לבדה בבית עם ילדיה אך מחשבותיה נדדו כל הזמן לשטחים המתחלפים בהם לחם בעלה, מסתכלים אחורה על דרך ארוכה ומורכבת: מציאות בלתי נתפסת של זוג הורים צעירים שחווה מלחמה אחת משתי חזיתות שונות לגמרי – הוא בחזית הלחימה, והיא בעורף האיתן עם ילדים קטנים ואתגרים יומיומיים גדולים.
"ברגע שהגיע הצו – הקשב עובר לשטח"
גלעד, מה עבר לך בראש כשהגיע הצו? חשבת שאורית מוכנה למשימה מבחינת הבית?
"הצו הגיע בצורת שיחת טלפון. ברגע כזה, כל המחשבות מתרכזות בדבר אחד: איך אני מארגן אנשים, תופר משימות כמה שיותר מהר ומתכונן הכי טוב שאפשר. לא היה לי ספק לרגע שאורית תתמודד ותנהל את הבית בצורה הכי טובה, בזמן שהקשב שלי כולו היה במקום אחר. כשיוצאים למשימה צבאית צריך לנתק לרגע את הבית והעורף ולהתרכז במשימה ובאנשים. כדי לעמוד במשימה ולשמור על עצמנו, חייבים להיות מרוכזים בה לגמרי".
אורית, איך מתווכים לילדים קטנים מציאות מורכבת כזו?
"כשהתחילה המלחמה, ניצן הייתה בת עשרה חודשים בלבד. להתחלה הייתה סוג של נחמה בעובדה שהיא לא באמת מבינה שאנחנו במלחמה, והיה צריך להתמודד בעיקר עם הגעגועים לאבא. אבל לא חשבתי שהיא תגיע לגיל שלוש ועדיין נהיה בתוך מציאות של מלחמה ומילואים. זה כבר נהיה הרבה יותר מאתגר לתיווך. אני מנסה בעיקר להסביר לה שאבא עושה דברים חשובים למען העם שלנו, ושגם היא גיבורה – כי למרות שקשה לה עם הגעגוע, היא מתגברת ועוזרת לי".
"סבבים של יותר מ-100 ימים בשנה – זו מציאות לא נורמלית"
הזמן חלף, והעומס שמוטל על כתפי משרתי המילואים ומשפחותיהם רק הלך והתעצם. עבור משפחת רנד, השנתיים האחרונות היו שרשרת מתמשכת של גיוסים, כשרק לאחרונה סיים גלעד את סבב המילואים החמישי שלו – סבב שארך שלושה חודשים רצופים.
היה שלב שבו הרגשתם שזה מצב לא נורמלי ושצריך לבקש התחשבות?
אורית: "בהחלט. תדירות הסבבים ומשך הזמן שלהם נותנים את אותותיהם. גלעד גויס לאחד הסבבים שבוע בלבד אחרי שהבת הקטנה שלנו נולדה, והיה ברור שלא אפשרי שהוא יצא לסבב מלא במצב כזה".
גלעד: "שיטת הסבבים של יותר מ-100 ימים בשנה היא לא נורמלית. אני מבין שאני מגוייס למסגרת צבאית עם משימות ומחוייב לה, אבל אני מחוייב באותה מידה גם לאורית, לבנות, למשפחה ולעבודה. אז כן, יש תקופות שבהן אני פשוט חייב יותר זמן בבית".
התחושות הללו הובילו את גלעד לקחת חלק פעיל במאבק המילואימניקים, בייחוד על רקע המחלוקת הציבורית הסוערת סביב חוק הגיוס והמחלוקת על השוויון בנטל.
"בסוף הסבב השלישי, שהיה קשה מאוד מבחינתי, הבנתי שאני לא יכול להמשיך לתמוך ולשתוק", משתף גלעד. "יש לי קול להשמיע, גם אם הוא קטן, ותפקידי להשמיע אותו. כאחד הלקחים מהמחדל של השבעה באוקטובר, אני מאמין שיש לנו חובה להגיד את דעתנו. דווקא אנחנו, 'הקטנים שלמטה', רואים וחווים דברים שאחרים לא רואים מצמרת הפיקוד".
התמיכה מהקהילה והלקח לחיים
מעבר להערכתם הרבה זה לזה, קהילת "רעות" בירושלים בה בני הזוג רנד חברים פעילים ומתפללים במניין הירושלמי עוד לפני השבעה באוקטובר, בחרה להביע הערכה עמוקה לתרומה הגדולה של משפחת רנד למערך המילואים, ובשמחת תורה בשנתיים האחרונות נבחרו גלעד ואורית לחתן וכלת תורה כאות הוקרה.
עד כמה התמיכה הקהילתית קריטית למשרתי המילואים?
"התמיכה הזו חשובה, מעודדת ועוזרת מאוד", מסבירים השניים. "גם בפן הטכני – כמו עזרה בארוחות למשפחה בעורף – וגם בפן הנפשי. בסופו של דבר, ההתמודדות הפיזית והרגשית היא שלנו כמשפחה, ולא תמיד גורם חיצוני יכול להחליף אבא או אמא כשהם עמוסים. עצם הידיעה שהקהילה שלנו רואה אותנו, מעריכה ומוקירה תודה – מעניקה כוחות משמעותיים ויכולת להתמודד עם המצב".
בפרספקטיבה של שלוש שנים מאותו בוקר נורא, מה לדעתכם הלקח שחובה ללמוד?
גלעד: "הלקח המרכזי הוא לקיחת אחריות. אחריות חוצה דרגות ותפקידים. בתקופת הקונספציה האחריות הייתה נעדרת לחלוטין. אחריות אמתית הייתה גורמת לאנשים הרלוונטיים לרדת לשטח, לשאול שאלות, לאתגר את המערכת ולא למסמס אזהרות.
אותה אחריות לעם היא זו שגרמה לאלפי אזרחים לרוץ קדימה עם נשק או עם ציוד תמיכה, והיא זו שגורמת לנו להגיע שוב ושוב לסבבי מילואים גם כשקשה – כי אנחנו אחראיים על הגזרה מול עזה ומכך על ביטחון המדינה. ככל שניקח יותר אחריות ברמה שלנו, מהחייל ועד ראש הממשלה, יהיה פה טוב יותר. חבל רק שגם היום, האחריות והמנהיגות שצמחו מלמטה נתקעות מעט בדרך למעלה".
המסר לציבור: "להסתכל לצדדים ולתת מעצמנו"
כשמביטים אחורה על שלוש השנים שחלפו, בני הזוג רנד מבקשים לסיים במסר ברור וחשוב לכל מי שעדיין נושא את צלקות הבוקר הנורא ההוא בשבעה לאוקטובר לפני שלוש שנים שרלוונטי ועצמתי גם כיום:
"העוצמה הגדולה שלנו במלחמה הזו באה לידי ביטוי בכך שבחזית ובעורף, אנשים טובים הסתכלו לצדדים, לקחו אחריות ונתנו מעצמם למען הכלל. המסר שלנו לכולם הוא שחשוב שכל אחד מאיתנו ימשיך לקחת אחריות – לא רק על עצמו, אלא גם על הכלל".
