ביקורת טלוויזיה

התכנית של גיא זוהר מרגישה כמו מערכון של ארץ נהדרת

תכנית ביקורת התקשורת בכאן 11 עם גיא זוהר נדחקה מהדקות שלפני מהדורת החדשות עד לרצועת שידורי הלילה. בפועל היא מרגישה כמו פינת "עוד כותרות ב"ארץ נהדרת", רק בלי הפאנצ'ים של קיציס

העיתונאי הדעתני והרגוע למדי גיא זוהר נחשב בנוף התקשורת המקומית לעוף מוזר (ולא, הוא בוודאות לא "העוף המוזר" בעונה הנוכחית של "הזמר במסכה" ולא משנה עד כמה הצופים מושפעים מאופירה אסייג שטוענת בכל תכנית ש"מחרטטים אותנו").

למה? כי זוהר מצהיר בכל תכנית "מהצד השני" בכאן 11 שתכניתו מבוססת על עובדות בלבד, וגם מבקש מהצופים בסוף כל תכנית לשלוח ווטסאפ ל"משטרת הפייקים" לדיווח על חדשות כזב שמערכת התכנית תשמח לחשוף, ולייצר רעש ומחלוקת סביב אייטמים חמים של אירועים חדשותיים שסוקרו משום מה רק מצד אחד וחובה להראות לכולם את "הצד השני".

כאן 11 (צילום: אוליבר פיטווסי)

הפיל באולפן כאן

במבט ראשון, התכנית "מהצד השני" לא עולה לאזרח משלם המיסים יותר מדי כסף. מגיש אחד באולפן, שעומד או יושב בנחת מול מצלמה ומציג קטעי ארכיון מרחבי הרשת כשהוא מביע עליהם דעה מגובה בעובדות ומתובלת בהומור ציני מושחז. זה הרבה יותר זול מלצלם את "בואו לאכול איתי" במשך כמה חודשים עם צוותי צילומי חוץ, ואח"כ לשתול בעריכה את ההערות המתחכמות של שי אביבי.

אך הבעיה העיקרית עם התכנית, היא שהיא נשענת ברובה על הקהל השולח לה חומרים נפיצים להבערת השיח הציבורי. כאשר תכנית מוציאה עשן שהופך לאש אין שליטה עליה, וכזכור כבר שאלה בעבר השרה שאינה ניתנת לעצירה גברת רגב: “מה שווה התאגיד אם אנחנו לא יכולים לשלוט בו?”.

שאלה מהדהדת וחשובה זו בהחלט מנחה את ראשי הבית המארח של "הצד השני", תאגיד השידור הציבורי, שבימים אלה נמצא בעין הסערה בשל פרשת אילה חסון. אבל בניגוד אליה, גיא זוהר הגיע בעבר לפשרה עם התאגיד והסכים שתכניתו תופק לא בחברה חיצונית אלא באולפן מקומי והכל בא על מקומו בשלום.

חוץ מהתכנית עצמה, שנדחקה משום מה לרצועת "פוסט-פריים" ואפילו כמעט מוגדרת כעת "לייט-נייט" במקום מיקומה בעבר לפני מהדורת החדשות המרכזית. וידוע לכל הצופים ואנשי התקשורת, שאחרי 23:00 קשה מאד לייצר עניין לציבור כי זוהי השעה להיזכר בתכניות הארכיון של הערוץ הראשון מבטברנה ועד להיט בראש.

אייל קיציס באולפן "ארץ נהדרת" ((צילום: Tomer Neuberg/FLASH90))

וכעת עוד כותרות

כצפוי, התכנית "מהצד השני" של יום ראשון (08.11.26) עסקה בנושאים חדשותיים שניתן לכנותם בעדינות "אטריות קרות שחוממו מחדש": הבחירות באמריקה והצהרות טראמפ לפניהן ואחריהן, הבחירות בישראל והצהרות גוש הימין לפניהם ואחריהם, פינה שתולה ולא ברור למה על רכבת ישראל בקו ירושלים-נתב"ג עם שאול אמסטרדמסקי שבמקום לדבר על כלכלה דיבר בקצרה על תחבורה מזווית אישית נטו, והתנגחות מתבקשת וצפויה לא פחות של המגיש זוהר בשמעון ריקלין מהעבר וההווה שמוחה כיום על סרבנות שמאל בערוץ 14 ועודד סרבנות בתקופת ההתנתקות בכל הערוצים. אשרי האירוניה.

מצד שני, “מהצד השני" לא מנסה בכוח להיות תכנית אקטואליה רצינית אלא עיתונות נשכנית מתחכמת (בסגנון התכנית האמריקנית הפופולרית "הדיילי שואו" עם המגישים ג’ון סטיוארט בעבר וסטיבן קולבר עד ביטולה כשהסיבה לכך על פי השמועה היא לחץ לא מתון שהפעיל הנשיא טראמפ). אבל בניגוד לסטייל האמריקאי, התוצאה הסופית על המסך הישראלי דומה לטלוויזיה הקהילתית של פעם עם מגיש אחד או שניים, שולחן גדול ומסכים והרבה "קטעים".

השאלה הגדולה היא האם מוצדק להפיק תכנית שלמה בסגנון פינת "עוד כותרות" ב"ארץ נהדרת", רק עם מישהו שאינו קיציס שיעיר הערות שנונות אחרי כל קטע ובלי תגובות של הדמויות ההזויות באולפן ה"פייק ניוז" של חדשות 12.

התשובה היא שאכן חשוב שיהיה משדר בסגנון "מהצד השני" בתקשורת הישראלית, אך ייתכן שתהיה לו השפעה וחשיפה משמעותית יותר בצורת סרטונים קצרים חדים וממוקדים במדיה וברשתות החברתיות שיהפכו את המגיש ממיסטר נייס גיא לכוכב זוהר במסכים בכל שעות היממה.

סרוגים premium

המהדורה המובחרת!

הטבת השקה מיוחדת:

במקום ₪39 בחודש עכשיו ב ₪0

הצטרפו אלינו