
בעידן הרב-ערוצי והתוכן החינמי ברשתות החברתיות הטלוויזיה המסחרית תעשה הכל כדי להדביק צופים למסך לזמן ממושך.
אבל גם היוצרים והמייבאים של הפורמטים מחו"ל יודעים שזו משימה בלתי אפשרית ולמרבה הצער בלי מצליחן חייכן כמו טום קרוז (שגם הוא חווה לאחרונה התרסקות רצינית עם הכישלון הקולנועי המדובר "דיגר"), כי המסך הביתי כבר מזמן אינו מדורת השבט בסלון וכולם תקועים עמוק בניידים וצורכים את התוכן המוסרט שלהם בשיטת ה-VOD.
אבל, זה לא אומר שהערוצים הגדולים מפסיקים לנסות ולכן הם ממשיכים להשקיע בתכניות שאין להם רעיון גאוני יוצא דופן ושכבר עשו הרבה כאלה בעבר אבל עם טיעון מנצח מול הזכיינית המארחת שמה שעבד לקוריאנים ולאמריקאים יעבוד בהחלט גם על הישראלים בעיניים.
זה בדיוק מה שקורה בכל פרק של העונה ה-5 של "הזמר במסכה" פעמיים בשבוע בערוץ 12: סלבריטאים מחופשים בתלבושות הזויות ומושקעות בהגזמה עומדים למשפט מהיר מול צוות מומחים בלדבר ולצחוק אחד עם השני בבדיחות ממוחזרות מחדש בכל תכנית ובכל העונות, ומול קהל שנשכר מראש כדי להצביע בסוף כל תכנית על הביצוע שהוא הכי אהב (ולא ממש ברור על סמך איזה קריטריונים ובטח לא על השירה כי השירים כולם מהונדסים בתוכנת אוטוטיון לתיקון זיופים ורובם בלועזית, כי למרבה הצער הגרסה הישראלית לא מעודדת יצירה מקומית יותר מדי).
הבעיה מתחילה בכך שרוב המפורסמים שנחשפים מתחת למסכות הם בכלל לא זמרים, וכמה שינסו להסוות את זה בתיקוני סאונד זה לא יעזור להם. צוות השופטים בראשות אופירה "פילאטיס" אסייג ,כשלצדה שחר "החבר הכי טוב של צדי" חסון וצדי "החבר הכי טוב של שחר" צרפתי" , בר "אני חכמה ולא רק דוגמנית בינלאומית" רפאלי ומשה "אני באמת כזה נחמד" פרץ, ידעו מיד לקבוע שהמפורסמ/ת אינם זמרים אבל לא ידעו מיהם.
הבעיה מתעצמת בכך שרוב המפורסמים שנחשפים וגם אלה שמתארחים לפעמים באולפן כדי לסייע למנחה עידו רוזנבלום ולצוות השופטים לזהות "מי זה? מי זאת? מי הם?” כמו שכל הקהל מונחה לצעוק רגע לפני החשיפה הדרמטית של המפורסמים המחופשים, הם כוכבים ובלועזית "טאלנטים" של "קשת 12" שכרגע נמצאים בין צילום תכניות שלהם לפרויקט המתוקשר הבא שייקחו בו חלק מחוץ למסך. כנראה שגם היה להם זמן להצטלם לתכנית בידור בלי יעד ומטרה חוץ מלגלות אם מתחת לאחת המסכות מסתתר מני ממטרה.
בכך נוצרה למעשה תכנית הפסקת הפרסומות הארוכה בישראל, אז מה הפלא שלפני כל ביצוע או חשיפה אנחנו מקבלים רק "פרסומת אחת בלבד וחזרנו"? הרי כל התכנית היא פרסומת אחת גדולה לטאלנטים של קשת 12!
דוגמאות? בבקשה: מתחילת העונה התארחו בצוות השופטים אבי נוסבאום וישראל קטורזה ממועדון לילה, איתי לוי מהכוכב הבא לאירוויזיון, חיים כהן מהמטבח המנצח ולצוות השופטים הצטרפה בתחילת העונה בר רפאלי שתנחה בעתיד את העונה החדשה של נינג’ה ישראל, כשכל השמות בלי יוצא מן הכלל מועסקים בקשת כמובן.

בידור בלי קשר
לזכותה של "הזמר במסכה" יאמר שהיא תכנית בידור מושקעת שמניבה רייטינג ממוצע נאה (במיוחד ברגעי החשיפה שאמורים להיות שיא הדרמה והמתח של כל תכנית), והיא אינה מתיימרת לעשות שום דבר חוץ מלבדר.
הרב אורי זהר זצ"ל אמר פעם שבידור בארמית זה פיזור, ואולי בגלל זה העונה הזאת כל המשתתפים מפוזרים בתחומים שונים ולא קשורים לא אחד לשני ולא לזמרה.
מה לדעתכם יכול להיות הקשר בין מאיה בוסקילה, אלי אילדיס ואנה ארונוב? בגדול אין שום קשר אבל כולם נחשפו מאחורי תחפושות "הברבור”, "הסושי" ו"הפרה הקדושה" בסדר הזה (אנה ארונוב בתכנית האחרונה) והרמזים שלהם לא עזרו לשופטים בכלל.
בהקשר זה, מוזר שמהתכנית ששמה "הזמר" בקיצור הודחו בזה אחר זה שלושה זמרים מוכשרים, מאיה בוסקילה, אלי לוזון ולירז צ’רכי, וצוות השופטים לא הצליח לזהות אף אחד מהם! (כשבמקרה של צ’רכי רמז אחד פשוט זעק לשמיים: פוסטר של פסטיגל ואמבטיית קרח ולא הבנתם שהיא הייתה מלכת הקור בפסטיגל?! אפילו הילדים שכבר אמורים לישון בשלבי החשיפה צעקו את זה בכל בית מהמיטות במקהלה).

להעביר את הזמן
כנראה שבמקרה של "הזמר" היא בדיוק מה שקורה על המסך הגדול בימינו ברוב התכניות: ב"הישרדות" יש מפורסמים שרוצים להתפרסם מחדש ועל הדרך גם להרוויח כמה אלפי שקלים, ב"מטבח המנצח" יש מבשלים בסירי לחץ ובלחץ אטומי ואין פרס למנצח ממש כמו ב"בואו לאכול איתי" (שם אוכלים בעיקר את הראש), ב-”דה וויס" רק אחד זוכה בחוזה הקלטות וכל השאר נשכחים אחרי יממה או שתיים, וב"קופה ראשית" יש טיפוסים ישראלים נוראיים וראמזי אחד שמציל את כולם.
אז מה הקשר? אין. וכל מה שנותר לצופה הממורמר זה להעביר את הזמן בבהייה ובהרגשה של המון ערוצים ואין מה לראות. אז הוא נופל ברשתות.
"הזמר במסכה" עונה 5, שבת ראשון ושלישי ב-21:30 , ערוץ 12

