זוגיות

ואולי אתם לא בררניים מדי?

אנחנו חיים בדור שבו אפשר להכיר עשרות אנשים, אבל לפעמים קשה לנו באמת לפגוש אפילו אדם אחד. על רווקות מאוחרת, רשימות הדרישות שהולכות ומתארכות והפחד הגדול לגלות שאהבה אמיתית לא תמיד מגיעה באריזה שדמיינו.

הסיוט של הרווקים (שאטרסטוק)

יש משפט שאני שומע לאחרונה לא מעט מרווקים ורווקות שעברו כבר כמה וכמה דייטים: "אני פשוט לא מרגיש שזה זה".

וואלה, אין לי מושג מה הכוונה מרגיש ומה הכוונה שזה זה. אינטואיציה? קול פנימי או יור ניים איט?

כאילו בואו, הפסקתי לספור את כמות הפעמים של הרווקים והרווקות ששיתפו אותי שהם חשבו על מערכת יחסים מסוימת שהיא אמורה להסתיים מבחינתם בחתונה ובסוף...אתם כבר יודעים איך זה נגמר.

ואני רק שאלה: איך בדיוק אמורים להרגיש כשזה זה? פרפרים בבטן? זיקוקים? איזו תחושה שמימית שאומרת לנו שהנה, סוף סוף מצאנו את האדם שחיכינו לו כל החיים?

בספרה: 'התאהבות' פרופסור איילה פינס מלאך מסבירה במדיוק איך עובד תהליך ההתאהבות שלנו מבחינה כימית במוח. ספויילר: הרבה פחות ממרשים ממה שדמיינתם. מה זה אומר? שבאופן כללי כנראה שאנחנו מוקפים ביותר מידי אנשים שבטוחים שהם הולכים לשמוע את הקולות ואל תשאלו אותי איזה.

והאמת היא שלפעמים נדמה לי שמשהו השתבש בדרך שבה אנחנו מחפשים אהבה: אנחנו מגיעים לדייט ראשון עם רשימת דרישות שלא הייתה מביישת את רשימת הקריטריונים לגיבוש מטכ"ל. שיהיה חכם. מצחיק. עמוק. רגיש. יציב כלכלית. בעל מידות טובות. וכמובן שתהיה כימיה מטורפת מהרגע הראשון.

רק שכחנו פרט קטן. מולנו יושב בן אדם. לא מוצר. לא מפרט טכני. לא רשימת מכולת. אשכרה בן אדם. עם חלומות, פחדים, שריטות, היסטוריה ולב שמקווה בדיוק כמונו שהפעם אולי יקרה משהו טוב.

תחשבו על בחורה שחוזרת מדייט שביעי בחודש. הבחור היה נחמד. השיחה זרמה. אפילו היה רגע שבו היא צחקה באמת. אבל בדרך הביתה היא כבר מתחילה לנתח ולאכול סרטים: הוא לא מספיק כריזמטי. אולי קצת שקט מדי. והבדיחה ההיא בסוף? לא בטוח שהתחברה.

אז היא שולחת הודעה מנומסת שזה פחות מתאים. וממשיכה הלאה.

עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון: לא כל היכרות צריכה להמשיך. משיכה, התאמה וערכים משותפים הם דברים חשובים מאוד. אבל יש הבדל עצום בין להרגיש שאין התאמה לבין לפסול אדם רק מפני שהוא לא הצליח להרשים אותנו בתוך שעה וחצי.

וכאן מגיעה השאלה שבאמת מטרידה אותי: האם אנחנו מחפשים מישהו לאהוב, או מישהו שלא יגרום לנו להתאכזב? כי אחרי מספיק אכזבות, הלב לומד להתגונן. הוא קורא לזה בררנות. קורא לזה ניסיון חיים. קורא לזה לדעת מה אני רוצה.

תקראו לזה איך שבא לכם אבל בסוף...בסוף איך שלא תהפכו את זה, נראה לי שלפעמים הוא פשוט מפחד. להיפגע. להישבר שוב ושוב. לפגוש שוב את התהום.

אז הנה הצעה קטנה: בפעם הבאה שאתם חוזרים מדייט שהיה נעים, גם אם לא הרגשתם שהשמיים נפתחו, תשאלו את עצמכם: האם היה לי טוב ליד האדם הזה? האם הסתקרנתי להכיר אותו קצת יותר? והאם ייתכן שיש כאן משהו שזקוק לעוד פגישה כדי להתגלות?

לא תמיד התשובה תהיה חיובית. וזה בסדר גמור. אבל אולי הגיע הזמן להפסיק לצפות מאהבה להתגלות בשלמותה כבר בפגישה הראשונה. כי בסופו של דבר, זוגיות לא מתחילה כשפוגשים אדם שאין בו חסרונות. היא מתחילה כשפוגשים אדם שרוצים באמת להכיר, גם אחרי שמגלים שהוא לא מושלם.

ויודעים מה? אולי, אבל רק אולי, דווקא שם מתחיל הסיכוי למשהו גדול.

==

אבינועם הרש הוא מחנך ומגיש פינת החינוך ב'כאן מורשת', עוסק בקאוצ'ינג וחוסן מנטלי, מייסד קהילת מבקשי הזוגיות 'מרימים את השמיים' ועורך התוכן לשעבר בעמותת 'ישפה'.

סרוגים premium

המהדורה המובחרת!

הטבת השקה מיוחדת:

במקום ₪39 בחודש עכשיו ב ₪0

הצטרפו אלינו