
העונה החדשה והשלישית של "ווארט" עלתה אמש לשידור ברשת 13, ונראה שלפחות בגזרה אחת ההפקה גילתה בגרות: למידת לקחים. בעונה הקודמת, השידוך בין אריאל לאסתר עורר סערה לא קטנה – בעיקר בגלל הצפייה בשני צעירים בגיל שירות חובה, שמנהלים עסק עצמאי בזמן שבני גילם החילונים משרתים בצה"ל.
הפעם, נראה שמישהו ברשת פחד לחטוף שוב, והלכו על משתתפים שכבר עברו את גיל הסדיר. אבל אם חופרים רק מעט מתחת לפיניש, מגלים שהדפוס לא באמת השתנה.
קחו למשל את חיה זנזורי (22) ואליעזר בראונר (24). חיה מגיעה לשידוך עם שני עסקים פעילים באלעד – מניקור ופילאטיס. מתי היא הספיקה? כנראה בדיוק באותן שנים שבהן רובכם עשיתם שירות צבאי או לאומי. ואליעזר? הוא ה"הנדימן" שמוציא לפועל הכל – מחשמל ועד אינסטלציה – לצד עסק של פלאפל וחלה-שניצל ("פלאפלייזר"), וכדי שלא נשתעמם, הוא גם עובד בשנה האחרונה על מותג אופנה. "אותי אי אפשר לשים בשום מסגרת", הוא מעיד על עצמו. בקיצור: שבאבניק קלאסי, על מלא.

הקלף המנצח (והמטעה) של העונה
אבל הסיפור שתפס את מרכז הבמה בפרק ההשקה שייך ליונה קראוס (30). יונה הוא סיפור מורכב של חרדי שיצא בשאלה, עזב את הבית, התגייס לצבא, השלים בגרויות, ונלחם על דרכו העצמאית עד לסטאז' היוקרתי בפרקליטות מיסוי וכלכלה. בדרך, הוא מתוודה על הגעגוע למקורות ולמשפחה, ומשלב כיום בין העולמות.
המראה של יונה מטעה: הוא נראה כמו אברך שיצא הרגע ממאה שערים, אבל בתוכו הוא מייצג מסלול חיים פתוח ומתקדם. ובכל זאת, אפילו השדכנים פחדו שהוא ייראה "חרדי מדי" עבור שרה החב"דניקית.
שיא הפרק הגיע כשהשדכן יקי רייסנר ישב מול יונה ואמר לו את הציטוט שמזקק את התכנית כולה: "שנינו למדנו בחיידרים הכי דוסים של בני ברק, שנינו יועדנו להיות אברכים – ושנינו אכזבה".
רייסנר, שהפך מחרדי מיינסטרים ליזם נדל"ן מצליח ואיש תקשורת, הוסיף למצלמה בחיוך: "איך אמא שלי אומרת לי? 'תראה לאן הגעת, תאר לעצמך היית ממשיך בישיבה'".

המראה הכפולה של החברה החרדית
והנה הטרגדיה (או הפואנטה) של "ווארט": עבור החברה החרדית הקלאסית, התכנית הזו היא אכן סוג של אכזבה. זו אינה תכנית על המיינסטרים החרדי; זו תכנית על השוליים. על אלה שלא הצליחו למצוא שידוך במערכת הרגילה, על שבאבניקים, ועל מי שעבור הרחוב החרדי נחשבים כמעט מוכסים – מי שמציב את השירות הצבאי ואת התואר במשפטים מעל הלימוד בישיבה.
בארצות הברית, חרדי שלא עובד או לומד מקצוע הוא מחזה נדיר. בישראל, לעומת זאת, האידיאל הנכסף הוא עדיין האברך שתורתו אומנותו. במובן הזה, "ווארט" עושה משהו מצחיק: היא מתיימרת להציג את "העולם החרדי", אבל למעשה מציגה לנו את בדיוק מה שהוא לא.
ומה שכיף? למרות האנטגוניזם והפער בין הדימוי למציאות, אף אחד במגזר לא באמת מצליח להתאפק – וכולם ממשיכים לצפות בה בשקק.


אף חרדי שחי אורח חיים חרדי לא צופה בתכנית הזו... ולא בשום תכנית אחרת... חוץ מזה את מתלוננת שמביאים חרדים שלא שירתו וגם מתלוננת שהתכנית לא מייצגת חרדים - את סותרת את עצמך לגמרי. ברעיון אף בחורה חרדית (לא מודרנית) ואף בחור ישיבה לא יסכימו להצטלפ לתכנית טלוויזיה, בטח ובטח שלא לכזה דבר שבו מוציאים החוצה