
שמה של מיכל ברנט אולי פחות מוכר לציבור הרחב, אך המילים שכתבה ב"שביל הבריחה" חרוטות בפנתיאון המוזיקה הישראלית. היום (שלישי) נודע כי היא הלכה לעולמה בגיל 66 בלבד.
למרבה ההפתעה, ברנט מעולם לא הגדירה את עצמה כמשוררת או פזמונאית במשרה מלאה – אלא מדובר במפיקה מוזיקלית מוכשרת, שכתבה את אחד הלהיטים הגדולים בישראל כמעט כלאחר יד.
מברמנית למפיקה בלב תעשיית המוזיקה
דרכה של ברנט בתעשיית המוזיקה החלה בכלל בבית קפה תל אביבי. בעודה ממלצרת שם, היא זוהתה על ידי אתי אנטה-שגב, שהייתה אז מפיקה בכירה בחברת התקליטים סי.בי.אס (כיום NMC). ברנט הובאה לחברה, ובמהלך שנות ה-80 הפכה למפיקה מוערכת שהובילה אלבומים ומופעים מהבולטים במוזיקה הישראלית.
נוכחותה בתעשייה והקשרים הקרובים שלה עם אמנים הולידו אף את השיר הומוריסטי "מיכל ברנט-כהן", שנכתב עבורה באהבה על ידי יוני רכטר ועלי מוהר במהלך העבודה על האלבום "בגובה העיניים".

הלידה של "שביל הבריחה"
כשהייתה בת 25 בלבד, הופקדה ברנט על הפקת אלבום הבכורה של זמרת צעירה ומבטיחה בשם ריטה. לרמי קלינשטיין, בעלה של ריטה ומלחין האלבום, הייתה מנגינה נהדרת – אך היא הייתה נטולת טקסט.
ברנט לקחה על עצמה את המשימה וכתבה את המילים לשיר, שנקרא בתחילה "העיר הגדולה" והפך ל"שביל הבריחה". הביצוע האנרגטי של ריטה בקדם-אירוויזיון 1986, יחד עם הז'קט הצהוב שנשמט מכתפה, זינק מיד לתודעה הלאומית והפך את השיר לשיר השנה וללהיט ענק.
העזיבה השקטה של עולם הזוהר
למרות ההצלחה הפנומנלית של השיר, ברנט לא פיתחה קריירה ארוכה כתמלילנית. היא כתבה טקסט נוסף לירדנה ארזי ("כאבים רחוקים"), ובכך תמה פרק הכתיבה בחייה.
בהמשך בחרה לפנות למסלול שונה לחלוטין: היא עזבה את עולם ההפקות והמוזיקה ופנתה ללימודי פסיכולוגיה קלינית. לאחר מכן עברה לעסוק בתחום המיתוג כשותפה ומנהלת בחברה יחד עם בן זוגה עדלי סטוק, לצד טיפול בבנה.


חבל על דאבדין.