
התורה מלמדת אותנו כלל חשוב לחיים: “הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא". ומצד שני, התורה גם קובעת כלל חשוב לא פחות להורים: "חוסך שבטו שונא בנו" (ואין הכוונה לשבט בחודש ארגון במקרה הזה).
יש דרכים רבות להראות לאחרים שהם טועים ולא כולן נכונות וחלקן אפילו מסוכנות, כי הטועה שאינו מבין שהוא טועה עשוי לנסות לתקן את דרכיו בכוח באופן קיצוני ולגרום נזק לעצמו ולסביבתו. רבים וטובים מהמחנכים בזמננו כמו הרמב"ם הדגישו את חשיבות דרך האמצע ברוב תחומי החיים. וזה נכון גם במקרה של השמנת יתר ואכילה רגשית.
הורים לילדים בתקופת החורף, מוצאים עצמם פעמים רבות נאבקים בצורך הבלתי נשלט של ילדיהם לאכול בלי הגבלה. הפסקות הפרסומות עם "מגירת הממתקים" המפוצצת בסוכר של חברות אינטרסנטיות, המנסות לשכנע הורים שיצרכו לילדיהם במקום שיצרחו עליהם אינן עושות חיים קלים לצעירים ומתבגרים הנאלצים להעלות בתכיפות את מידות המכנסיים בקניית בגדים, ולפעמים גם לאלץ את המבוגרים בבית להחביא הרבה לפני האפיקומן את החטיפים והמתוקים במעמקי הארון עם בגדי הקיץ, בתקווה שהילדים (ואם להיות כנים אז גם המבוגרים) יצליחו ללבוש אותם אחרי המבול.

ביקורת בונה והורסת
הדרך הנכונה לשמור על בריאות הסובבים אותנו ובראשם ילדינו, היא להעביר את הביקורת על אכילה המוגזמת באופן מבוקר ולא מוגזם.
הוכח מחקרית שחפירות בראש מובילות את היד לארונות המטבח והתוצאה העגומה ניכרת בשטח אם לא מיד אז בחלוף העונה הקרה שגורמת לאנשים לאכול יותר בלי סיבה. השיטות המומלצות להעברת מסרים של דאגה בריאותית ואכפתיות הורית מתחילות כמעט תמיד בדוגמה אישית ובשליטה רגשית על הפה למרות שזה קשה (ולא רק בקטע של מה להכניס אליו אלא גם מה להוציא ממנו בדיבור אפקטיבי ומכבד).

הנה כמה דרכים להפוך את אתגר האכילה לחוויה משפחתית מועילה במקום למריבה רעילה:
- דוגמה אישית: כמה שזה קשה אין ברירה אלא להראות לדור הצעיר שגם המבוגרים מודעים להצבת גבולות ומחסום לפה ולבטן שבזמן חורף דורשת תשומת לב והאכלה הרבה יותר משלוש פעמים ביום. הורים לא צריכים להתפלא שילדיהם דורשים טעימה מהחטיפים שהם מנשנשים בין ארוחות, כי עצם האכילה שלהם הופכת את המנהג למקובל וראוי בבחינת "ממני תראו וכן תאכלו". ההורים הם מודל לחיקוי בעיני הילדים ולכן כדי שלא יסבלו מהצקות על חריגה במשקלם חובה על מי שהביא אותם לעולם לסבול קצת בעצמם בבחינת ייסורים של אהבה למען יראו ובעיקר ייראו טוב יותר.
- אכילה כחוויה משפחתית בריאה: ארוחה משפחתית אינה חובה אלא זכות, והיא מתחילה בשיתוף פעולה של כולם מרמת התפריט ועד הניקיון שאחרי. בתחום זה יש למשפחה דתית יתרון גדול כי במשפחות רבות מתכננים את התפריט של ארוחות השבת המשותפות כבר מתחילת השבוע, וזו הזדמנות לערב את כל בני המשפחה ולהפוך את זה למשחק מציאותי של הצעות מקוריות ומהנות. וזה מוביל באופן טבעי ליציאה מהבית.


דיבור מכבד ובריא: למרבה הצער האינטרנט וחצרות בתי הספר מתמודדים עם עומס יתר של בדיחות שמנים, אבל בבית כדאי להשאיר את ההומור הזה מחוץ לדלת ולשמור על הפה מהערות פוגעניות שאינן עוזרות לרזות. מומלץ להתמקד בחיזוק הגוף והשרירים ותוספת אנרגיה חיובית, וברור שאסור לגעור, להכריח לאכול ולהעיר בדיבור לא מכבד על משקל עודף. על פגיעה ברגשות ילדים משלמים מחיר כבד בעתיד, ולכן עדיף להקדים רפואה למכה ולכבד אותם בתמיכה הקשבה ואהבה שהוכחו גם ללא מחקרים כאמצעים יעילים להשגת מטרות בכל תחומי החיים.
