תופעת הבנייה לגובה נולדה בשיקגו בשנת 1885 עם הקמתו של מגדל "הום אינשורנס" – גורד השחקים הראשון בהיסטוריה העולמית אחרי מגדל בבל כמובן. פריצת הדרך נשענה על שילוב ייחודי בין שלד פלדה חזק למעלית הבטוחה, שאפשרו לראשונה לטפס מעל מכשולי הבנייה המסורתית ולהעניק לאנשי עסקים נוף עוצר נשימה.
במבט-על הנדסי ומחושב לגורדי שחקים ולבניה לגובה יש יתרונות אדירים: ניצול חכם של שטחי קרקע מצומצמים בערים צפופות, פעילות כלכלית שוקקת במקום אחד ותצפית אישית פנורמית שעולה הרבה ושווה את ההשקעה לאנשים שמוכנים לשלם. והרבה.
מנגד, מדובר באתגר לא קטן: עלויות ההקמה והתחזוקה של גורדי שחקים אסטרונומיות, הסביבה סובלת מעומסי תנועה ותשתיות, ובמצבי חירום או מזג אוויר קיצוני ההתמודדות ההנדסית מורכבת ועלולה להפוך את חיי הדיירים לגיהינום במקום גן העדן הפרטי שלהם.
שיאים של עוצמה וטרגדיה
עם השנים הפכו גורדי השחקים לסמל של יוקרה וקידמה עולמית. סין מובילה כיום את המגמה עם מגדלים אייקוניים כמו מגדל שנגחאי (632 מטר) ומרכז פינג אן בשנג'אן, לצד איחוד האמירויות שמשבירה שיאים בדובאי עם בורג' חליפה – המבנה הגבוה בתבל (828 מטר). גם במלזיה, יפן וכמובן ארצות הברית (עם מגדל החירות בניו יורק ומגדל ויליס בשיקגו) קווי הרקיע משתנים ללא הרף. אך לצד הפאר והחדשנות, הענף כולו חווה זעזוע עמוק באסון מגדלי התאומים בניו יורק ב-11 בספטמבר 2001 – אירוע טראגי ששינה לתמיד את תקני הבטיחות, המיגון והתכנון של מבנים גבוהים בעולם.
האתגר הגבוה של ירושלים
בירושלים, סיפורם של גורדי השחקים מורכב פי כמה בשל הקדושה, ההיסטוריה והטופוגרפיה. כבר בשנות ה-70 סערה העיר סביב בניית מלון הילטון (כיום מלון ורט) בראש גבעת רם, בטענה שגובהו ומיקומו גרמו לו להיראות גבוה יותר מהר הבית ולפגוע בקו הרקיע המקודש. לצד חובת החיפוי באבן ירושלמית והחשש מ"מגדלי רפאים", העיר נמנעה משחקים בשמיה. כיום נראה שהושגה פשרה: הבנייה לגובה מורחקת מהאגן ההיסטורי ומרוכזת ברובע הכניסה לעיר ההולך ונבנה, בו יתנשא "מגדל מרום" המודרני , הוכחה לכך שגם ירושלים יכולה "לגעת בשמיים" אך בזהירות ובמתחמים ייעודיים בלבד.