
האם אפשר לחשב את ההסתברות לאהבה? האם המתמטיקה יכולה לנבא כמה שנים יחיה אדם לאחר שאיבד את בן או בת זוגו? ומה הסיכוי שהחיים יפתיעו אותנו דווקא כשנדמה שכבר ראינו הכול?
אל השאלות הללו נכנס בחיוך הסרט הישראלי החדש "הסתברות לאהבה", שמציע רעיון קולנועי מקורי ומסקרן: שילוב בין תורת ההסתברות, אהבה, זקנה, אובדן, יחסים משפחתיים והומור.
כבר בפתיחת הסרט מופיעות על המסך נוסחאות מתמטיות ונתונים סטטיסטיים על החיים ועל המוות. כמה שנים צפוי לחיות גבר לאחר פטירת אשתו? ומה באשר לאישה שהתאלמנה? אלא שכמו בסקרים, גם כאן המספרים אינם מספרים את כל הסיפור, וההפתעות אינן מאחרות להגיע.
במרכז העלילה ניצב יהורם גאון, המגלם מתמטיקאי מבריק, מומחה לתורת ההסתברות, סבא ואלמן שאשתו נפטרה בבריכת השחייה שבה נהג לשחות במשך שנים עם חבריו.
לצידו מככבת משי קלינשטיין, המגלמת את נכדתו הצעירה, המתגייסת לפענוח תעלומה הקשורה לבריכה. המפגש בין השניים יוצר מערכת יחסים מקסימה, משעשעת ומרגשת, המשלבת פערי דורות, סקרנות, רגישות ואהבה משפחתית.
למה דווקא בריכת שחייה?
אחד הרעיונות היפים בסרט הוא הבחירה בבריכת שחייה כמקום ההתרחשות המרכזי. מקום שבו אנשים נפגשים מדי יום, לעיתים במשך עשרות שנים, מכירים זה את פניו של זה, אך אינם יודעים כמעט דבר על החיים שמסתתרים מאחורי החזות המוכרת.
הבמאי והתסריטאי עמיחי גרינברג מסביר:
"בריכת שחייה היא מקום אבסורדי, בו אנו יכולים להיחשף לאנשים במערומיהם באופן יומיומי ובמשך שנים מבלי לדעת עליהם שום דבר נוסף… סוג של אינטימיות נטולת מחויבויות".
גרינברג, ששוחה מדי יום כבר כ-15 שנה, מספר כי במשך השנים התבונן בפנסיונרים המגיעים לבריכה, בנשים המאופרות בקפידה כאילו יצאו לאירוע חגיגי, ובגופים שמספרים מתחת למים סיפור אחר לגמרי.
ההתבוננות הזאת הולידה אצלו מחשבות על הזדקנות, על בדידות, על הזמן שחולף ועל הפער שבין מה שאנחנו מציגים כלפי חוץ לבין מה שמתרחש בתוכנו.
וכך הופכת הבריכה בסרט למעין מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית: אנשים שהתבגרו יחד, איבדו בני זוג וחברים, אך ממשיכים להגיע, לשחות, לצוף, להתאהב ואפילו להסתבך בתעלומות.
בין החיים למוות, בין הצחוק לגעגוע
מאחורי הקומדיה הקלילה מסתתרת גם התבוננות אישית של הבמאי על חייו.
גרינברג מספר כי מצא את עצמו באמצע שנות החמישים לחייו, לאחר שאיבד את שני הוריו, ובמקביל הוא מגדל בת צעירה, שיוצאת מדי בוקר לבית הספר עם הכריך שהוא מכין לה. המפגש היומיומי בין פרידה מדור ההורים לבין גידול הדור הבא הוביל אותו לעסוק בשאלות של משמעות החיים.
לדבריו, הסרט מבקש לבדוק מה באמת חשוב בחיים ומה פחות, וכיצד דווקא המודעות לסופיותם עשויה לשנות את סדרי העדיפויות שלנו.
אם סרט הביכורים שלו, "העדות", עסק בחשיפת האמת בכל מחיר, הרי שב"הסתברות לאהבה" הוא מבקש להציע את הכנות כדרך לגשר על פערים בין בני אדם. והוא עושה זאת לא באמצעות דרמה כבדה, אלא דרך קומדיה עדינה, מלאת לב, שמצליחה לעורר חיוך לצד מחשבה.
יהורם גאון ומשי קלינשטיין - כימיה מנצחת
אחד מהישגיו הבולטים של הסרט הוא הליהוק.
יהורם גאון, מהאמנים האהובים והמוערכים בישראל, מביא לתפקיד נוכחות טבעית, הומור מאופק, חוכמה ורגישות. הוא מצליח לגלם אדם המתמודד עם אובדן ועם הזקנה, אך אינו מוותר על הסקרנות ועל הרצון להמשיך לחיות.
לצידו, משי קלינשטיין מקסימה בתפקיד הנכדה. היא מביאה למסך רעננות, חינניות וכישרון קומי, והכימיה בינה לבין גאון נראית טבעית כל כך, עד שקל להאמין שמדובר בסבא ובנכדה אמיתיים.
גרינברג מספר כי המלהקת אמירה בוזגלו הייתה זו שהציעה את יהורם גאון לתפקיד הראשי, בחירה שהתבררה בעיניו כמפתיעה ומושלמת. את משי בחרו בשל יכולתה לשלב קומיות עם רגישות, והחיבור בין השניים הפך לאחד ממוקדי הקסם של הסרט. לצידם מופיעים גם שמוליק לוי, כחברו הטוב של גאון בבריכה, מיכל ינאי וחלי גולדנברג.
גם הבחירה בשחקניות המוכרות לציבור הישראלי במשך שנים אינה מקרית. מיכל ינאי, שהייתה כוכבת ילדים ונוער, וחלי גולדנברג, שהייתה דוגמנית-על, מגלמות נשים המתמודדות עם הזמן החולף ועם השינויים שהחיים מביאים איתם.
הנוכחות שלהן מוסיפה רובד מעניין לסרט: אנחנו לא רק צופים בדמויות שהתבגרו, אלא גם בשחקנים ובכוכבי תרבות שהתבגרו יחד איתנו.

סרט ירושלמי שנולד בתקופת הקורונה
גם מאחורי הקלעים מסתתר סיפור מעניין.
התסריט נכתב בתקופת הקורונה, כאשר המגבלות אילצו את היוצרים לחשוב באופן יצירתי. גרינברג החליט למקם את כל אתרי הצילום ברדיוס של כ-300 מטרים מביתו, בלב שכונת רחביה, באזור שדרות בן מימון בירושלים.
כך הפכה המגבלה להזדמנות קולנועית, והסביבה הירושלמית המוכרת קיבלה תפקיד משמעותי ביצירת האווירה האינטימית של הסרט.
על הצילום אחראי סער מזרחי, שעבודתו מעניקה לסרט שפה חזותית מעניינת, לרבות שימוש מתוכנן בפיצול המסך למספר חלקים.
גם לפסקול, שנוצר בשיתוף מתי גלעד, יש תפקיד חשוב. חדי השמיעה וחובבי הקולנוע יוכלו לזהות מחוות מוזיקליות וקולנועיות ליצירות מוכרות, בהן "Unforgettable", הסרט הקלאסי "פרשת תומס קראון" וגם עולם סרטי ג'יימס בונד.
המחוות הללו מוסיפות לסרט קריצה שובבה ואלגנטית, המשתלבת היטב באופיו.
לא הכול אפשר לחשב
"הסתברות לאהבה" הוא מסוג הסרטים שאינם זקוקים לרעש גדול, לאפקטים מיוחדים או לדרמות מוגזמות כדי לגעת בצופה.
זהו סרט קטן במובן הטוב של המילה: צנוע, אינטליגנטי, אנושי, שנון ומלא חן. הוא עוסק בנושאים רציניים כמו מוות, זקנה, בדידות וגעגוע, אך עושה זאת בקלילות ובחיוך, מבלי לאבד את הרגישות.
הסרט מזכיר לנו שגם אם אפשר לחשב הסתברויות, לנתח נתונים ולהציג נוסחאות מרשימות, אי אפשר באמת לנבא את כל מה שהחיים מזמנים לנו.
לפעמים דווקא במקום הכי שגרתי, כמו בריכת שחייה שכונתית, מסתתר סיפור מפתיע. ולפעמים, דווקא כשנדמה שהכול כבר מאחורינו, החיים מוכיחים שעוד יש למה לצפות.
בשורה התחתונה: "הסתברות לאהבה" הוא סרט ישראלי מקסים, נקי, שונה ומעורר מחשבה. יהורם גאון נהדר, משי קלינשטיין כובשת, והחיבור ביניהם מעניק לסרט חום אנושי מיוחד. קומדיה עם לב גדול, שמצליחה להצחיק, לרגש ולהזכיר לנו שהאהבה אינה כפופה לשום נוסחה מתמטית.
מומלץ בחום.
