
שנתיים אחרי חזרתו המיתולוגית של דונלד טראמפ אל הבית הלבן, ארצות הברית יוצאת לבחירות אמצע קדנציה סוערות ויצריות, ובעלות פוטנציאל להלשכות גורליות על השנתיים הנותרות של טראמפ בבית הלבן, היחסים עם ישראל ואופי המפה הפוליטית בארה"ב כולה.
בשונה משיטת הממשל הישראלית כדמוקרטיה פרלמנטרית, בה הממשלה, הזרוע המבצעת, נטועה ישירות בהרכב הפרלמנט, הזרוע המחוקקת ועל כן כל יציאה לבחירות משלבת בחירות אל הכנסת ובהשלכה מכך גם לממשלה, בארה"ב קיימת הפרדת רשויות נוקשה הרבה יותר.
בארה"ב הנשיאות (הרשות הפדרלית/המבצעת) יוצאת לבחירות כל ארבע שנים, בעוד הרשות המחוקקת יוצאת לבחירות כל שנתיים, בדיוק באמצע הקדנציה הנשיאותית. אך גם להשאיר זאת כך תהיה הפשטה, לא כל הרשתות המחוקקת יוצאת לבחירות כל שנתיים, שכן הסנאטורים נבחרים לקדנציות בנות 6 שנים, ועל כן כל שנתיים עולים לבחירה כשליש מהמושבים, ועל כן אופי בחירות האמצע, הנקראות בארה"ב 'מיד-טרמס' (אמצע קדנציה) משתנה בחשיבותו, בהתאם למושבי הסנאט הצפויים לעלות להצבעה.
איך נראות הבחירות הפעם:
בית הנבחרים:
אז ראשית, כפי שציינו, הנשיאות עצמה איננה עומדת להצבעה אך לבחירות אלה יהיו השלכות על המשך כהונתו של טראמפ.
כלל מושבי בית הנבחרים (הקונגרס) עולים להצבעה, בסך הכל 435 במספר, עד כה הרפובליקנים החזיקו ברוב מוצק, גם אם צר, של 218 מושבים+חבר קונגרס עצמאי אחד, בעוד שהדמוקרטים החזיקו ב-214 אצבעות בלבד (קיימים שני מושבי קונגרס ריקים בעת הנוכחית).
על פי מרבית ההערכות, וההיסטוריה, טראמפ צפוי לאבד את הרוב בבית הנבחרים. באופן היסטורי, המפלגה של הנשיא המכהן כמעט תמיד סופגת מכה אלקטורלית בבחירות האמצע ומאבדת מכוחה בקונגרס.
הקונגרס הוא הגוף המחוקק של הרשויות בארה"ב, יש לו שליטה על העברת תקציבים, מימון ובעל סמכויות רבות בענייני פנים, אך הוא איננו יכול לכפות מהלכים על הנשיא, שכן הבית הלבן יכול להטיל וטו על חקיקת קונגרס ולחסום את כניסתה לתוקף.
אך בית זה יכול להוות כאב ראש גדול לנשיא, הוא יכול לנעול תקציבים ואפקטיבית לשתק את הממשל בפעילות פנים ואף לפתוח בהליכי הדחה כנגד הנשיא, אך השלכתו מוגבלת מאוד, כל עוד אין לו את תמיכת הסנאט, בית הנבחרים הבכיר יותר.

הסנאט:
מבחינת טראמפ, הסנאט יהיה חזית הקרב המשמעותית ביותר, כאן גם ההערכות וגם ההיסטוריה מעורפלים יותר, הסנאט לרוב, לא סוטה באופן גרנדיוזי מבחירות לבחירות. זאת בגלל העובדה שמעט יחסית מנבחריו עולים לבחירה וקיימים מעט מושבים ריאלים שניתנים ל'הפיכה' בין המפלגות.
בעת הנוכחית, הרפובליקנים מחזיקים ברוב של 53 מול 47 בסנאט, והדמוקרטים צריכים להפוך לפחות 4 מושבים בלי לאבד אף אחד ממושבי הסנאט שלהם, שכן גם ב-50 מול 50, טראמפ עדיין יחזיק בשליטה בבית מכיוון שעל פי החוקה האמריקאית, סגן הנשיא הוא יושב ראש הסנאט, וקולו יכול לשמש לשבירת מקרים של הצבעות תיקו חצויות.
הפעם סומנו 7 מירוצים לסנאט, אשר צפויים להיות קריטיים למען השליטה בבית הנבחרים הבכיר, אשר לו השלכה רבה על מדיניות חוץ, הוא נדרש לאשר מינויים אל בית המשפט העליון ולתפקידים בכירים, לאשרר הסכמים בינלאומיים ויכול להכריע את גורל דיוני ההדחה נגד נשיא, במדינה והקונגרס יתחיל בכאלה.

7 המרוצים הקריטיים לסנאט, הידועים גם כקרבות הצמודים ביותר ("Toss-Ups"), כוללים הגנה על מושבים רפובליקניים במדינות כמו מיין (סוזן קולינס מול טרוי ג'קסון), אוהיו (הסנאטור הממונה ג'ון הוסטד מול שרוד בראון), טקסס (קן רקסטון מול ג'יימס טלריקו), קנזס (רוג'ר מרשל מול אדם המילטון) ואלסקה (דן סאליבן מול מרי פלטולה), לצד מושב פתוח באיווה (אשלי הינסון מול ג'וש טורק) ומושב פתוח נוסף במישיגן (מייק רוג'רס מול עבדול אל-סייד). מרוצים מתוחים אלו במדינות המפתח הם שיכריעו האם הרפובליקנים ישמרו על הרוב שלהם (53–47) או שהדמוקרטים יצליחו להפוך את מאזן הכוחות בסנאט.
מעבר לכך, אופי הנבחרים גם יצביע על הכיוון אליו צועדת הפוליטיקה האמריקאית, עבדול אל-סייד הוא סמן השמאל הקיצוני של הבחירות, מדובר במתמודד איסלמיסט עם קשרים אל ארגון האחים המוסלמים, שמשפחתו סומנה כבעלת קשרים למימון טרור.
במידה ואל-סייד יזכה במושב בסנאט, הדבר יצביע על כך שתופעות כמו זוהראן ממדאני, ראש עיריית ניו יורק, גם הוא איש שמאל קיצוני ובעל קשרים מפוקפקים לגורמים איסלמיים ותמיכה שקטה בחמאס, הוא לא רק תופעה קצה מקומית, אלא זרם פוליטי אשר שותל אחיזה גם בפוליטיקה הלאומית של ארה"ב, דבר שיבשר השלכות עתידיות חמורות ליחסים עם ישראל.
הדמוקרטים צריכים לשלוח זר פרחים ענק למופרעי הגבעות ולכל המטומטמים שתומכים בהם!!!