ישבתי היום (שני) בתדרוך שכינס יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, וחשבתי לעצמי: כמה פשוט, וכמה נדיר. פוליטיקאי בכיר שמזמין עיתונאים, חלקם ותיקים מאוד, חלקם צעירים בתחילת דרכם, ופשוט נותן להם לשאול. בלי שאלות מתואמות מראש, בלי להסתפק בהצהרה כתובה ובלי להיעלם כשהשאלות נעשות קשות.
הרי לא חסרים תדרוכים פוליטיים. כמעט מדי יום מתפרסמים מסרים מפי "גורם בכיר", "מקורב ליו"ר" או "בכיר במפלגה". כולם יודעים להסביר, לתקוף, להדליף ולתדרך, אבל כשמגיע הרגע להתייצב מול עיתונאים, להזדהות בשמם ולענות גם על השאלות הפחות נוחות, פתאום הרבה יותר קשה למצוא אותם. על הרקע הזה, התדרוך של ליברמן היה מרענן.
ליברמן לא הסתפק בהצהרות כלליות. הוא אמר על מי ימליץ לנשיא, את מי הוא פוסל, עם מי הוא מוכן לשבת, מה דעתו על החרדים, על ממשלת מיעוט, על איזנקוט ועל נתניהו. הוא אפילו האשים את איזנקוט בכישלון גוש השינוי, אף שהוא מתכוון להמליץ עליו להרכבת הממשלה.
נכון, גם ליברמן לא סיפק תשובה חד-משמעית לכל שאלה, במיוחד בסוגיית החרדים. וגם התדרוך עצמו התקיים ללא מצלמות והקלטות. אבל הוא התייצב, שמע את השאלות, התמודד איתן ואפשר לעיתונאים לשאול שאלות המשך. זה לא מובן מאליו בפוליטיקה הישראלית.
וזו גם לא הפעם הראשונה. רק בחודש מאי האחרון כינס ליברמן מסיבת עיתונאים שבה הציג את עמדותיו בשורה ארוכה של סוגיות. אצלו, לפחות בכל הנוגע לנכונות להציג עמדה ולהתייצב מול שאלות, הסיסמה "מילה זו מילה" מקבלת משמעות.
ועכשיו תסתכלו על שאר המערכת הפוליטית.
גדי איזנקוט, האיש שמתיימר להרכיב את הממשלה הבאה, מסתפק מאז הבחירות בעיקר במסרים ובהודעות. הציבור עדיין לא קיבל ממנו הסבר ברור כיצד הוא מתכוון להרכיב ממשלה עם 48 מנדטים בגוש שלו. עם החרדים? עם תמיכה מבחוץ של הערבים? עם הליכוד? מה בדיוק התוכנית?
לפני הבחירות איזנקוט התראיין והציג עמדות. אבל מאז פרסום התוצאות, כשהשאלות הפכו ממערכת בחירות לתוכנית מעשית להרכבת ממשלה, דווקא אז נדרשת מסיבת עיתונאים פתוחה. במקום זאת, אנחנו מקבלים דיווחים על פגישות והודעות עמומות. הגיע הזמן שיתייצב מול הכתבים ויענה.
ואריה דרעי? ש"ס איבדה כמעט מחצית מכוחה, ובמקום להתייצב מול הציבור ולספק הסברים, היו"ר מסתגר בביתו, וברקע מתפרסמים דיווחים שאפילו לשיחות של נתניהו הוא אינו משיב.
גם ביתר המפלגות מעדיפים לא פעם הודעות מוקלטות, ציוצים והצהרות חד-כיווניות על פני מפגש פתוח עם עיתונאים.
אני לא כותב את הדברים משום שאני מסכים עם ליברמן פוליטית. ממש לא. אפשר לחלוק על כמעט כל מילה שאמר היום, ואפשר גם לבקר אותו בחריפות.
אבל דבר אחד צריך לומר לזכותו: הוא הבין שהעיתונאים אינם מטרד שצריך להתחמק ממנו, אלא שליחי ציבור שתפקידם לשאול את השאלות שהאזרחים רוצים עליהן תשובות.
אז אדוני ראשי המפלגות, צאו מהחדרים הסגורים. תפסיקו להתחבא מאחורי הודעות דוברות וגורמים אנונימיים. תתייצבו מול המצלמות והכתבים, תנו לנו לשאול, ותענו.
הציבור לא חייב להסכים איתכם. אבל הוא בהחלט זכאי לשמוע אתכם.
הכתב כנראה שכח את אבי האומה ביבי, שהמציא את שיטת הסרטונים, הראיונות הנבדקים ע''י אוריך לפני שידורים, והשקרים, אוי השקרים!