
תוצאות הבחירות הנוכחיות מעוררות מחשבות נוקבות ומחייבות אותנו לעצור את העיסוק בחשבונות הפוליטיים, במספר המנדטים ובחלוקת הכוחות, ולהעז לשאול שאלה עמוקה הרבה יותר: מה בעצם קרה לנו?
כיצד ייתכן שתנועה בעלת בשורה רוחנית ולאומית כל כך משמעותית מתקשה לתרגם את האהדה הציבורית הרחבה לשותפות פוליטית בקלפי? כיצד כוחות כה משמעותיים בקרב הציונות הדתית, על שלל מוסדותיה המפוארים ובוגריה שנוטלים חלק משמעותי בהשתלבות בכל מוסדות המדינה, אינם מצליחים להפוך לכוח המדבר אל החברה הישראלית הרחבה ורוכש את אמונה ביום הבחירות?
תוצאות אלו אינן סיבה לייאוש, להתכחשות לדרך או לוויתור על עקרונות. הן תביעה לבירור עמוק של השפה שבה אנו מבקשים להביא את הבשורה שלנו אל עם ישראל.
ראשית, יש להתבונן בשתי התופעות המרכזיות של המערכת הנוכחית – מפלגת "נעם לישראל" ומפלגת "הציונות הדתית" – לא כשני כישלונות מקבילים, אלא כשתי עוצמות שונות שטרם מצאו את נקודת המפגש וההפריה ההדדית לליבו של הציבור הישראלי.
נעם: עולם רוחני עצום מול הישג פוליטי דל
התוצאה האלקטורלית של מפלגת נעם – כעשרת אלפים קולות – היא זעירה במונחים פוליטיים. קיים פער עצום בין השאיפות וההשפעה הרעיונית של המערכת הרוחנית שמאחורי המפלגה לבין מספר האנשים ששלשלו את הפתק שלה לקלפי.
אך כאן טמונה טעות יסודית: נעם איננה רק מפלגה, היא ביטוי של תנועה רוחנית אדירה אינה פיילוט פוליטי חולף, זאת זריעה תרבותית פוליטית ובעיקר ככזאת שצופה למרחוק. הכוח המניע שלה – ישיבת הר המור, רבותיה, תלמידיה ובתי המדרש הרבים המושפעים ממנה – מהווה בעשורים האחרונים את אחד ממוקדי ההשפעה התורנית המשמעותיים ביותר בעולם הישיבות הציוני-דתי. זוהי תשתית רוחנית עמוקה המעמידה תפיסת עולם רחבה: תורה המביטה על המציאות הלאומית מתוך עומק אמוני, על תחיית ישראל ועל זהותה היהודית של המדינה. זו תורה המציבה יעד ברור לבניית קומת הקודש בחברה הישראלית, מתוך זקיפות קומה ובלא התנצלות.
עוצמה זו אינה נמדדת בקלפי, היא נמדדת בדורות של תלמידים, בבתי המדרש מכינות מדרשות לבנות ובמוסדות חינוך, וביכולת להעניק לציבור שלם שפה וזהות. ודווקא משום כך, הפער האלקטורלי מחייב שאלה קשה: כיצד ייתכן שעולם רוחני בעל השפעה כה רחבה אינו מצליח לתרגם את כוחו לשפה ציבורית רחבה יותר?
הגיעה העת להבחין בין עוצמת הבשורה לבין דרך הנגשתה. אין צורך ולא נכון לוותר על העומק או על העקרונות, אך יש צורך חיוני לברר כיצד הופכים עולם תורני עמוק לשפה שמסוגלת לפגוש ולגעת גם במי שאינו יושב בין כותלי בית המדרש ומדבר בשפתם.

סמוטריץ': הפער בין אימפריה של עשייה לגודלה של המפלגה
מן העבר השני, יש להביט ביושר ובהגינות על פועלו של ראש מפלגת הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ'. אי אפשר לדבר על פניו של המגזר בשנים האחרונות מבלי להכיר בהישגיו הפוליטיים והמעשיים המרשימים.
בתחום ההתיישבות הובלו מהלכים היסטוריים חסרי תקדים: הסדרת ההתיישבות הצעירה, הרחבת הבנייה ביהודה ושומרון, ביסוס החוות, והשקעה מסיבית בתשתיות, לצד ניהול מקצועי ומערכתי של משרד האוצר בתקופת מלחמה ארוכה ומורכבת. סמוטריץ' הוכיח יכולת ביצועית ופוליטית מהמעלה הראשונה.
אך גם כאן מתעוררת שאלה מתבקשת: מדוע הצלחות מרשימות אלו לא תורגמו לתמיכה פוליטית רחבה ויציבה אף לא במרחב ה"בייס" הדתי ביום פקודה?
כאן נמצא האתגר המרכזי של מפלגת הציונות הדתית. היא הצליחה לאחוז בכוח פוליטי ולתרגם אותו להישגים מעשיים כבירים בשטח, אך היא עדיין מתקשה להפוך את ההישגים הללו לסיפור ישראלי רחב – כזה שמצליח לגעת, להלהיב ולרתום גם את מי שאינם חלק אינטגרלי מהגרעין הקשה של ציבור זה.
השעה הלאומית: מניכור הדדי להכפלת העוצמה
כשאנו מתבוננים בשתי התופעות הללו, מתגלה תמונת ראי: מצד אחד, עולם רוחני ותורני משגשג שמתקשה לתרגם את עוצמתו לכוח ציבורי; ומצד שני, הנהגה פוליטית ביצועית ורבת הישגים שמתקשה לתרגם את פועלה לכוח אלקטורלי רחב ויציב.
הציונות הדתית חייבת את שני המנועים האלה יחד. עולם התורה והרוח צריך לפגוש את המציאות ואת החברה שמחוץ לחוגו. במקביל, הכוח הפוליטי חייב לקבל השראה מחזון רוחני, ולא להסתפק רק בהישגים בשטח ובעמדות כוח לשעתן. כדי שהמפגש הזה יצליח, יש להתעלות מעל משקעים היסטוריים, חשבונות פרסונליים ותפיסות מגזריות, ולעבור להקשבה הדדית ואחריות ציבורית ולאומית.

להבנתי, זוהי שעתה הגדולה של ההנהגה הפוליטית, ובעיקר של מכובדי בצלאל סמוטריץ', האם לשמר יחס של מנצחים ובכך להנציח את הניכור ולגזור על שני הגופים עתיד של מפלגות נישה, או שמא להוביל מהלך אמיץ ולצופף שורות לקראת איחוד אמנם בעל גוונים מעט שונים אך בעיקר ביטוי של אחריות ציבורית. איני מיתמם זהו אתגר מורכב אך אם הייעד וליבת העניין הינה טובתו של עם ישראל אזי הדבר ניתן.
ככל שנדע לאגד את הכוחות הללו – את העומק הרוחני יחד עם היכולות המעשית והפוליטיות – נכפיל את כוחנו הציבורי והפוליטי ונמצא מחדש את הדרך אל לבבות הציבור הישראלי.
במאמר הבא בע"ה נמשיך לברר איך ממשיכים מכאן.
=======
לתגובות והארות: sbenshaya1@gmail.com

מאמר חשוב שמאתגר את מנהיגי הציבור הדתי..בזאת יבחנו אם הם שיכורי כח או חפצי אחדות ואחריות.