
תוצאות הבחירות המסתמנות מציבות בפני האופוזיציה מבחן פשוט: להחליט מי מנהל אותה ומה היא רוצה לעשות עם הכוח שהציבור נתן לה. אחרי חודשים של הבטחות על החלפת שלטון, הגיע הרגע שבו צריך להפסיק לדבר בסיסמאות ולהתחיל לקבל החלטות. לא עוד הצהרות על ניצחון, לא עוד התחשבנות עם נתניהו, ולא עוד המתנה לכך שהמציאות תסתדר מעצמה.
אם גדי איזנקוט, יאיר לפיד, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן הם המנהיגים של הגוש הזה, ברכה והצלחה. זה הזמן להוכיח שהם מסוגלים לראות מעבר לשיקול המפלגתי המיידי, לגלות אחריות לאומית ולבחון ברצינות הקמת ממשלת אחדות אמיתית - יחד עם הליכוד ונתניהו ולצד הציונות הדתית של סמוטריץ'. לא ממשלה שנולדת מתוך תרגיל פוליטי, אלא כזו שתאפשר לישראל להתמודד עם האתגרים שלפניה, על בסיס הסכמות ברורות בנושאי ביטחון, כלכלה, גיוס ומשילות.
ממשלת אחדות אינה ויתור על עקרונות, אלא מבחן ליכולת להבחין בין עיקר לטפל. מנהיגות אינה נמדדת רק בנכונות להילחם על כל עמדה, אלא גם ביכולת להבין מתי האינטרס הלאומי מחייב פשרה. מי שמבקש להנהיג את המדינה צריך להיות מסוגל לקבל החלטות גם כשהן אינן פופולריות בקרב חלק מתומכיו.

אלא שכאן בדיוק מתעוררת השאלה: האם איזנקוט, בנט, לפיד וליברמן באמת קובעים את הכיוון, או שהם נדרשים לקבל אישור מהקולות הרדיקליים בגוש? אם יאיר גולן וחברי קפלן הם אלה שמכתיבים את גבולות הגזרה, מוטב לומר זאת לציבור ביושר. אי אפשר לפנות למרכז הישראלי בשם הממלכתיות, ובאותה נשימה להיגרר אחרי מי שרואים בכל פשרה כניעה ובכל ניסיון להגיע להסכמה בגידה במחנה.
יש גם היגיון פוליטי בסיסי שאסור להם להתעלם ממנו. אם נתניהו ימשיך לכהן כראש ממשלת מעבר, הוא עשוי למצוא את עצמו במצב נוח מבחינתו: ללא אותן מחויבויות קואליציוניות וללא הצורך להיענות לכל דרישה של שותפיו. בזמן שהאופוזיציה מתווכחת על זהותה ועל גבולות הפשרה שלה, הוא עשוי להרוויח זמן וחופש פעולה רחב. זו אינה גזירת גורל, אבל זו בהחלט אפשרות שהנהגת האופוזיציה חייבת להביא בחשבון.
לכן השאלה אינה רק מה נתניהו יעשה, אלא מה יעשו יריביו. צעדיהם הבאים יקבעו אם הם מסוגלים להתעלות מעל החשבון הפוליטי, לנהל משא ומתן ולהציע חלופה שלטונית אמיתית, או שהם מעדיפים לשמר את האחדות המדומה של הגוש באמצעות הימנעות מהכרעות קשות.
מי שמוביל את האופוזיציה צריך להבין שהציבור אינו חייב להמשיך להעניק אשראי פוליטי למי שמבטיחים שינוי אך אינם מסוגלים להסכים על הדרך אליו. אם המנהיגים הם איזנקוט, בנט, לפיד וליברמן, שינהיגו. אם מי שמחליטים הם יאיר גולן ופעילי קפלן, שיגידו זאת בגלוי ויאפשרו לציבור לשפוט אותם בהתאם.

בבחירות הבאות, הגוש הזה עלול לגלות שהמחיר של חוסר ההכרעה כבד הרבה יותר מכפי שהוא מעריך. גוש שמוותר על ציבור שמחפש אחריות, יציבות וממלכתיות כדי לרצות את הקצוות שלו, מסתכן באובדן התמיכה של אותם מצביעים שבזכותם הוא מבקש להגיע לשלטון.
העם בחר. עכשיו תורם להוכיח שהם ראויים לאמון שקיבלו. לא בעוד מערכת בחירות, לא בעוד סיבוב של האשמות, ולא בעוד ניסיון להסביר מדוע אי אפשר היה להגיע להסכמות.
אם איזנקוט, בנט, לפיד וליברמן הם ההנהגה, שייקחו אחריות ויובילו. אם יאיר גולן ופעילי קפלן הם שקובעים את הכיוון, שיגידו זאת לציבור. מי שרוצה להנהיג את המדינה, צריך קודם להוכיח שהוא מסוגל להנהיג את המחנה שלו.

איזה העם בחר? לביבי אין ממשלה! הוא פירק את הימין בריבים שלו, עכשיו תקימו ממשלה נורמלית