
כבר 30 שנה מרדימים את כולנו. מאז בחירות תשנ"ו (1996), טרם עלייתו של נתניהו לשלטון בפעמו הראשונה, מסבירים לנו בכל מערכת בחירות שאלו הבחירות הגורליות ביותר מאז קום המדינה, ושהן רק על דבר אחד בלבד: גוש הימין או גוש השמאל, או בלשון הסטיקר הפופולרי דאז: "ביבי או טיבי".
ואכן, אין חולק על כך שזוהי שאלה גורלית. גורלית מאוד. ממשלת ימין עדיפה עשרת מונים על ממשלת שמאל\שינוי\שיסוי\רל"ב או כל שם שיקראו לה. "נתניהו טוב ליהודים", וממשלת טיבי והשמאל טובה לערבים. אבל נדמה שיש שאלה הרבה יותר גורלית, פי מיליון יותר גורלית, שממנה מתעלמים כבר 30 שנה: מה אנחנו רוצים פה? לשם מה התכנסנו פה, מיליוני יהודים, אחרי אלפיים שנה?
מה התכלית של המדינה?
יש תפיסה שאומרת: העיקר שיהיה פה שקט. הכי חשוב זה שיהיה פה מקלט בטוח מכל אויבינו ושונאינו. שנוכל להמשיך לבנות פה מעצמה צבאית, ביטחונית וכלכלית. התפיסה הזו התנפצה לרסיסים בשמחת תורה תשפ"ד (בשביעי לאוקטובר).
אבל יש תפיסה אחרת, שגורסת: ביטחון זה טוב מאוד, הכלכלה חשובה מאוד. אבל זה הבסיס כדי להגיע לעיקר, זה האמצעי כדי להגיע לתכלית שלנו, למה שאנחנו מחפשים פה באמת, שתהיה פה מדינה יהודית, ולא רק מדינה ליהודים. הקב"ה מגדיר את זה לעם ישראל, לפני שהוא נותן להם את התורה בהר סיני: "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". זו המטרה. לשם אנחנו חייבים לחתור.
אחרי 78 שנות המדינה, האם אנחנו התקדמנו לכיוון הזה? התשובה היא כפולה: במישור של האזרח הפרטי – מאוד. במישור הציבורי – ממש לא.

התעוררות פרטית מול קטסטרופה ציבורית
נסביר: במישור האישי, עם ישראל מתקרב מאוד מאוד לתורה, למסורת ולחיבור לזהותו היהודית. המגמה הזו התחזקה במיוחד בשלוש השנים האחרונות. מתגלה החיבור של היהודים לשמירת מצוות, לציצית, לתפילין, להפרשת חלה ולשמירת השבת. קריאה בשם ה' לפני היציאה לקרב. סליחות בכותל עם מיליוני יהודים. החטופים הגיבורים חזרו מלאי אמונה בה'. השיר "ה' יתברך תמיד אוהב אותי" החליף את "שיר השלום" הכפרני. פתאום נחשפה הנשמה של כל יהודי ויהודי, הנשמה שמשתוקקת להתקרב לה' יתברך.
אבל במישור הציבורי – קטסטרופה. בנין החוֹל של המדינה – נקרא לו "הגוף של המדינה", התפתח בצורה מדהימה. בנינו פה מעצמה ביטחונית וכלכלית. אבל בנין הקודש של המדינה, כמדינה יהודית, "הנשמה של המדינה" – לא זז מילימטר קדימה. מבחינת הזהות היהודית של המדינה – אנחנו ממש פרימיטיביים. בחוֹל אנחנו כמעט אמריקה, בקודש אנחנו בקושי סומליה.
הצביון היהודי של המדינה הולך ונשׁחק. הסטטוס-קוו הולך ונסדק. רבבות גוים נכנסים לפה בכל שנה כ"יהודים" במסגרת סעיף הנכד ומרבים בו את ההתבוללות. השבת הקדושה, ששמרה על היהודים יותר משהם שמרו עליה, הולכת ומתחללת במרחב הציבורי, ע"י הפעלת תחבורה ציבורית, מסחר ועוד. צה"ל מתמלא בתפיסות של 'מגדר' ושל פמיניזם מטורף. ערך הניצחון הומר בערך המעוות של "שוויון בין המינים". הכותל המערבי, המקום שממנו לא זזה השכינה הקדושה, הפך להפגנות של התנועה הרפורמית. ומעל הכל, ובשורש הכל – מערכת החינוך. מעט מאוד לימוד תנ"ך, תלמידים לא יודעים להגיד: "שמע ישראל". מנהלים אוסרים על תלמידים להניח תפילין בבית הספר.
סכנת הפרוגרס בחינוך
אבל לא רק שבנין הקודש לא זז קדימה, אלא להיפך, הוא רק הולך אחורה. אין ואקום. הפרוגרס ההזוי, שהורס באירופה ובאמריקה כל חלקה טובה, התיישב פה חזק במדינת היהודים. במיוחד במערכת החינוך. מעודדים את הילדים מגיל צעיר להתבוללות. מלמדים את הילדים שאין הבדל בין יהודי לגוי. מלמדים אותם שאין הבדל בין איש לאישה, ושיש כמה סוגי משפחות, וכולן לגיטימיות. בגיל 6 מכניסים לילד כבר את ההתלבטות אם הוא רוצה להיות איש או אישה או גם וגם. גננות ומורות ערביות מחנכות את הילדים של כולנו. נשמות אחינו בית ישראל נשרפות, כן כן, נשרפות, בחינוך פרוגרסיבי מעוות, וכולם ישנים בעמידה!
אז עברו 30 שנה, רובן המוחלט בשלטון ממשלת הימין. מצוין. עדיף מהשמאל. אבל בינתיים, בזמן שכולנו ישנו, מדינת היהודים, במקום להתקדם להיות מדינה יהודית, צועדת בצעדי ענק לעבר מדינת-כל-אזרחיה.
וגוש הימין, מה הוא עושה עם כל זה? כלום! הוא לא מתעסק בזה בכלל. נתניהו, שכולנו רוצים ומתפללים להצלחתו, מבין יותר טוב מכולם את האויבים הגשמיים של מדינת ישראל, ומזהה היטב את האיומים הקיומיים שרובצים עליה. אבל את האיומים הרוחניים על מדינת ישראל הוא בכלל לא מתחיל להבין. בכל הסכנות הרוחניות, שהן לאין ערוך יותר מסוכנות מהאיומים הגשמיים (כדברי חז"ל שהמחטיאו קשה מן ההורגו) הוא בכלל לא מטפל.
המאבק על הזהות והחינוך
והנה, סוף סוף, קמה מפלגה אחת שמעיזה להתעסק בשורש, שמעיזה לדבר גם על מה שלא הכי פופולרי, שרוצה לטפל במערכת החינוך, שרוצה להילחם על הצביון היהודי של המדינה, שרוצה שהמדינה תתקדם לעבר היותה מדינה יהודית. נעם חרטה על דגלה את המאבק על הזהות היהודית.
אבל במשך 4 שנים כבלו לה את הידיים. הבטיחו לאבי מעוז להקים קרן לזהות יהודית, אבל בלמו לו את כל התקציבים. ממשלת הימין-על-מלא, שהבטיחה לטפל בזהות היהודית, לא תמכה בחוק הכותל ובחוק 'מיהו יהודי' של אבי מעוז, לא נתנה לו להקים את מערכת השקיפות שהובטחה לו (כדי שהורים ידעו איזה תכנים דוחפים לילדים שלהם מאחורי גבם), לא טיפלה בכלל במערכת החינוך ולא עסקה בקדושת הצבא ובקדושת המשפחה.
ועכשיו, כשנפלגת נעם מנסה להיכנס לכנסת, וכולם רואים את ההתחזקות העצומה שלה בשטח, מתנהל קמפיין מטורף לבלום אותה. מלחיצים את כל מי שמתכנן להצביע לה. שוב מסבירים לו שיש פה בחירות גורליות, ושגם היום הבחירות הן רק על השאלה "ביבי או טיבי".
ההזדמנות להשפיע בפתק אחד
אז חברים יקרים, הגיע הזמן להתעורר. אלו באמת הבחירות הגורליות ביותר בתולדות המדינה. מה שעומד פה על הפרק זה האם נעצום עיניים מההתעוררות העצומה שיש פה ליהדות, או שנתרגם אותה גם למרחב הציבורי.
יש פה הזדמנות סוף-סוף להצביע למפלגה שהיא גם מפלגת ימין-על-מלא, אבל היא גם תעז להתחיל לחתור לעבר היעד, ולקרב אותנו לעבר מדינה יהודית. נשמח שביבי יזכה שוב בשלטון, וימשיך לטפל באיומים הגשמיים של המדינה, אבל חייבים, ממש חייבים, גם להכניס לצידו את נעם לישראל, שתתחיל לטפל באיומים הרוחניים של המדינה.
שים לב מה אתה יכול לעשות בהצבעה שלך לנעם: אתה יכול בפתק שלך גם להכניס 4 מנדטים של ממשלת ימין (שוב: 4 מנדטים ימניים בפתק אחד!), גם להמליך את ביבי ולא את טיבי, והכי חשוב – גם להצביע על חינוך יהודי לילדים שלנו, ולקרב אותנו אל מדינה יהודית. תחשוב על זה.
=======
הרב אברהם ליפשיץ הוא ר''מ בישיבת 'שלום בנייך'

"ביבי או טיבי" נו באמת!! שלוש שנים של מלחמה והוא אפילו את חמאס לא ניצח, ביבי גמר את הסוס 🤮🤮