
"פוליטיקה" בלתי נפרדת מחיינו המודרניים ומשפיעה עליהם, אך מקורה ביוון העתיקה. המושג נגזר מהמילה "פּוֹלִיס" (Polis), עיר-המדינה היוונית.
המונח המקורי, Politika, פירושו המילולי הוא "ענייני עיר-המדינה" או "ענייני הציבור". מי שהפך את המילה למושג פילוסופי ומדעי מרכזי, היה הפילוסוף אריסטו בספרו המפורסם "פוליטיקה", שנכתב במאה ה-4 לפנה"ס ועסק בממשל, חוקות וניהול המדינה.
משליחות למקצוע ומקור פרנסה
בעת העתיקה הפוליטיקה לא נתפסה כקריירה, אלא כחובה אזרחית או כעיסוק מוסרי ופילוסופי של אצילים ואנשי רוח. השינוי הגדול והפיכתה של הפוליטיקה למקצוע ממוסד התרחשו בעת החדשה עם צמיחתן של הדמוקרטיות הייצוגיות, המפלגות והבירוקרטיה. נקודת הציון המרכזית הייתה בשנת 1919, בהרצאתו המפורסמת של הסוציולוג הגרמני מקס ובר, "הפוליטיקה כמשלח-יד" (Politik als Beruf). ובר הבחין לראשונה בין אלו שחיים "בשביל" הפוליטיקה ורואים בה שליחות, לבין אלו שחיים "מן" הפוליטיקה והופכים אותה למקור פרנסה ולקריירה קבועה.
הזווית היהודית: מאכל פוליטיקין
אבל הנקודה המרתקת ביותר היא הנקודה היהודית: המילה פוליטיקה חלחלה ללשון חז"ל כבר בתקופת המשנה בצורה "פּוֹלִיטִיקִין" – אך במשמעות שונה לחלוטין מניהול מדינה או מפלגות. המילה מופיעה פעם אחת ויחידה בכל ששת סדרי משנה, במסכת תרומות (פרק ב', משנה ה'), בדיון הלכתי על איכות של בצלים. המשנה קובעת שאין תורמים בצלים של כופרים (בני הכפרים) על בצלים של בני המדינה, "מפני שהוא מאכל פוליטיקין". כלומר, מאכל שמתאים לאנשי העיר הגדולה והמכובדים.
אצילים, מפונקים ובצל משובח
חכמי המשנה והמפרשים מסבירים כי במשנה, "פוליטיקין" אינה מתארת פוליטיקאים של ימינו, אלא משמשת תואר סוציולוגי לאנשים אצילים, עשירים ומפונקים. הרמב"ם מפרש בפירוש המשניות כי מדובר ב"בני אדם המעונגים והמפונקים בעלי העושר", ורבי עובדיה מברטנורא מסביר אלו "אנשים חשובים, בני פלטרין של מלכים". כך יצא שבזמן שב יוון העתיקה המילה הגדירה את מדעי המדינה, אל המקורות היהודיים היא נכנסה דווקא ככינוי לאנשי העיר הגדולה, האצילים והמפונקים לתיאור הרגלי האכילה המשובחים שלהם.
