ראיון מיוחד

ד"ר תמר קדרי: יצירה חזותית חושפת בטקסט מה שמילים מתקשות להביע

חוקרת מדרש ופסלת מסבירה כיצד אמנות מאירה את התורה מזוויות חדשות, כאשר נשים נכנסות לבית המדרש

ד"ר תמר קדרי (יחצ)

"כשאני ניגשת אל החומר ומפסלת ויוצרת גוף אדם, אני מתמלאת פליאה ממעשה הבריאה", מספרת ד"ר תמר קדרי, חוקרת מדרש ואגדה במכון שכטר למדעי היהדות, שהיא גם אמנית ופסלת. "יש כל כך הרבה יופי בגוף האנושי. כל תנוחה נראית אחרת, יוצרת בליטות ושקעים מפתיעים".

קדרי, המרצה במכון שכטר, מגלמת בעצמה חיבור ייחודי בין שני עולמות שנראים רחוקים: מחד גיסא, עיסוק אקדמי בספרות חז"ל ובמדרש, ומאידך גיסא – יצירה אמנותית העוסקת בגוף האדם. אך בעיניה, שני התחומים משתלבים בהרמוניה מפתיעה.

"חז"ל השתמשו בפסוקים כחומרי גלם כדי להביע את עולמם הרוחני, ולהתמודד עם קשיים של הקהילה היהודית לאחר החורבן ולאחר מרד בר כוכבא", היא מסבירה. "גם אמנות יכולה לצמוח כנדבך נוסף על גבי הפסוקים ומדרשים, ולסייע לנו להתמודד עם הקשיים שאנו חווים כיום".

נביטה - אוצר סמוי של פנאי - איילת ספיר שפירא (ציפי סנדרוב)

כשהמלחמה שינתה את הלימוד

החיבור בין יצירה למדרש הפך משמעותי במיוחד בעקבות השבעה באוקטובר. "לפתע התעוררה אצלנו במכון שכטר דרישה לקורסים שפונים אל הנפש, בהם הסטודנטים יכולים להתבונן פנימה ולתת ביטוי לרגשות מודחקים", מספרת קדרי. "כולנו עברנו טלטלה גדולה, ואני מרגישה שאנחנו עדיין בשלב של עיבוד הטראומה".

היא נזכרת כיצד מראשית המלחמה כל טקסט קיבל פתאום משמעות חדשה. "המילים של השירים שהושמעו ברדיו ושל התפילות המוכרות לפתע לבשו חזות חדשה, בעטיה של המלחמה והחטופים הנמצאים בשבי. הבנתי שאני לא יכולה ללמד כמו שלימדתי עד עכשיו".

התגובה הייתה קורס חדש העוסק בכתיבה יוצרת במדרש. בקורס, הסטודנטים לומדים להשתמש בכלים שבהם השתמשו החכמים לפני אלפיים שנה כשכתבו מדרשים. "אף מילה מקראית לא מתקבלת כמובנת מאליה, ואפשר ללוש אותה וליצור ממנה אלפי משמעויות חדשות", היא מבהירה.

ברכות על רגעים מבורכים

באחד השיעורים עסקו בברכות השחר שנזכרות בתלמוד הבבלי וששולבו בסידור התפילה. חלק מהסטודנטים נפגשו עם הברכות הללו בפעם הראשונה. הברכות מפנות את תשומת לבנו לכל שלב ושלב מרגע היקיצה בבוקר – יכולתנו לפקוח עיניים, להתיר את אברי הגוף משינה, לכסות את גופינו במלבוש.

השיעור התקיים בימים קשים שבהם נפגשו בזום, רצים למקלט בין אזעקה לאזעקה. קדרי ביקשה מהסטודנטים לצלם בטלפון שלהם רגע מבורך ולכתוב עבורו ברכה. סטודנטית בשם רחלי עזרן צילמה נסקנית ערפילית וכתבה: "ברוך המאביק הקטן, על כנף שזהרה באור ורשת שנארגה בשקט, מחיה עולמות ומפיח חיים בעולמנו".

סטודנטית אחרת, לימור ויצמן, צילמה את ערימת הכביסה בסלון המחכה לקיפול ואת הבגדים התלויים על החבל, ביניהם המדים של בתה המשרתת בצה"ל. היא כתבה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שערם שפע תילין תילין של כבסים".

בשיעור הסבירה כי באחת הפעמים התלוננה באזני אמה על כמויות הכביסה שאיתן היא צריכה להתמודד כשהבת שלה בשירות צבאי. בתגובה אמה אמרה לה שהיא בטוחה שהשכנה ממול – ששני בני משפחתה נספו בעקבות אסון – היתה שמחה אם היו לה כמויות כאלה של כביסה. "מאז היא מתייחסת לכביסה שלה כברכה גדולה על החיים שבביתה", מספרת קדרי.

נשים כותבות מדרש

השיתוף של רגעים מבורכים בחיים איפשר לכולם פרספקטיבה אחרת על המצב. "בימים בהם היתה תחושה שאנחנו משתבללים בתוך עצמנו, המפגש והשיח הביאו עמם הרבה נחמה", היא מציינת. "כתיבת הברכות הפכה את הסטודנטים והסטודנטיות לחלק משרשרת דורות ארוכה של יצירה יהודית".

קדרי מלווה כיועצת אקדמית את פרויקט 'דרשוני – מדרשי נשים', המכנס מדרשים מקוריים שנכתבו על ידי נשים ישראליות בנות זמננו, הקוראות מחדש את הטקסטים הקאנוניים. "החיבורים שהגיעו לידינו מתקופת חז"ל נכתבו על ידי גברים. כאשר נשים כותבות מדרשים ומחברות ברכות, הן מביאות איתן זוית הסתכלות אחרת, מעניינת ורעננה".

נשים נמשכות בעיקר לדמויות מקראיות נשיות, בשל ההזדהות הטבעית והתחושה שנשים אלה לא זכו להשמיע את קולן. רוב הנשים במקרא חסרות שם, ועולמן הפנימי מוצג מנקודת מבט צרה ומגמתית.

מדרש בראשית רבה, לדוגמה, מציג את אשת לוט באופן שלילי ביותר. על פי המדרש היא מתנגדת להכנסת האורחים של לוט, והולכת לשכנים בתואנה שהיא זקוקה למלח לסעודה, וכך מגלה לכל אנשי העיר שיש בביתם אורחים. לדעת המדרש, אשת לוט מפנה את ראשה לאחור והופכת לנציב מלח כי היא משתייכת באופייה לאנשי סדום החוטאים.

השמלה עם החוט האדום – אילת בן ארי

פיסול כפרשנות

בעיני קדרי, הפיסול והאמנות החזותית מציעים דרך נוספת להבין את הטקסטים היהודיים. "בפיסול יש הרבה התבוננות על האובייקט מכיוונים שונים, כל נקודת הסתכלות חושפת עוד חלק של התלת מימד. בדיוק כפי שחז"ל עשו כשהם יצרו מדרש, אלא שחומרי הגלם שלהם היו הפסוקים המקראיים".

היא מדגישה כי חז"ל סברו שהתורה היא רבת פנים, ושכל פרשנות מאירה אותה מזוית אחרת וגורמת לה להבהיק באלפי אורות חדשים. "כשאני יוצרת גוף אדם, אני מתמלאת פליאה ממעשה הבריאה. כל תנועה קטנה של איבר גוררת אחריה שינוי בכל הגוף. זו בדיוק הדרך שבה חז"ל התייחסו לכל מילה בתורה".

הקורסים במכון שכטר מאפשרים לסטודנטים מרקעים שונים – דתיים ופוליטיים – להיפגש ולשתף. "הסטודנטים שלנו מגיעים מרקעים מאד שונים זה מזה, והמפגש מעורר שיח של הזדהות וחמלה. זהו שיח שחשוב מאד לנו היום בחברה הישראלית", היא מסכמת.

סרוגים premium

המהדורה המובחרת!

הטבת השקה מיוחדת:

במקום ₪39 בחודש עכשיו ב ₪0

הצטרפו אלינו