המחדלים מתפרסמים - ספקי גפ״ן נגד משרד החינוך

תחקיר סרוגים. ספקים של תכנית גפ"ן נדרשים לשלם קנסות של אלפי שקלים, בגלל זוטות. ככה זה נראה.

ההבטחה: גמישות. המציאות: מלכודת

גפ״ן, ראשי תיבות של ״גמישות פדגוגית וניהולית״, מבוססת על החלטת ממשלה 226 מאוגוסט 2021. הרעיון: להעביר למנהלי בתי הספר תקציב גמיש ולאפשר להם לבחור תוכניות ומענים מתוך מאגר שאושר במכרז, במקום שהמשרד יכתיב מלמעלה. היישום המלא החל בשנת הלימודים תשפ״ג.

היקף המערכת, לפי נתוני המשרד שהוצגו בכנסת: כ־8,000 ספקים, כ־16,000 תוכניות במסלול הירוק (הממומן מתקציב גפ״ן), יותר מ־22,000 מפעילים שנכנסים לבתי הספר, ותקציב של כ־2.8 מיליארד שקל. לצד המסלול הירוק קיים מסלול כחול, לתוכניות שאינן ממומנות מתקציב גפ״ן. המכרז מתפרסם אחת לשנה, ולדברי המשרד זהו המכרז הגדול ביותר בשירות הציבורי.

שורה של מחדלים בתוכנית גפ"ן. הנה כמה מהם, בקצרה

לפני הסיפורים, ריכוז הכשלים שעולים מהעדויות, מהדיונים בכנסת ומהפרסומים. כל אחד מהם מפורט בהמשך.

1. קנסות על עבודה שבוצעה. דרישות ״פיצוי מוסכם״ של 10 עד 45 אלף שקל בגין איחור או חוסר בדיווח, גם כשבית הספר מאשר שהפעילות התקיימה במלואה.
2. אין מידתיות. דרישת קנס של 12 אלף שקל על סדנה ששכרה 6 אלף. דרישה של 26 אלף מספקית שהכנסתה השנתית 55 אלף.
3. דיווח שבוע מראש במערכת שאינה גמישה. חובת דיווח שבעה ימים לפני כל פעילות, שעה אחר שעה, מול בית ספר שמשנה מערכת בגלל מבחנים, טקסים, תפילות ומחסור בילדים. דיווח שישה ימים לפני נחשב הפרה.
4. אין תיקון רטרואקטיבי, וגם ביטול הוא קנס. פעילות שדווחה ולא התקיימה בגלל אילוץ בית־ספרי חושפת את הספק לקנס, בלי אפשרות לתקן אחרי המועד. גם ביטול דיווח של פעילות שלא התקיימה נחשב הפרה.
5. מערכת תקולה, והספק משלם. עדויות על ימים שבהם המערכת לא עולה, דיווחים שלא נשמרים ותקלות קבועות. ספקים מצלמים מסך כדי להוכיח שניסו לדווח.
6. הספק נושא באחריות להחלטות של אחרים. בית ספר שמחליט בדיעבד לשלם דרך גפ״ן, מנהל שמחליף כיתה או דוחה מועד, רשות מקומית שמאחרת באישור: בכל המקרים החיוב מגיע לספק.
7. אישור רשות שנמשך חודשים. עד שהרשות מאשרת, הספק אינו יכול לדווח. בתי ספר לוחצים להתחיל, ומי שמתחיל חשוף פעמיים: גם על פעילות ללא אישור וגם על חוסר דיווח.
8. בקרה בשטח שרושמת ״לא התקיימה סדנה״ מול סדנה שמתקיימת. עדויות על בקרים שלא נכנסו לכיתה, לא פנו למנחה ורשמו ״הימנעות מביקורת״. במקרה אחד חזר המשרד בו רק אחרי שבית הספר שלח תמונה של הבקרית בתוך הסדנה.
9. קנסות ללא שימוע אפקטיבי. ספקים מתארים השגות שנדחות או נותרות ללא מענה, גם כשצורפו אישורים חתומים ממנהלת, מרכזת גפ״ן ועורך דין.
10. הכניסה למאגר: סיוט בפני עצמו. מכרז עם עשרות נספחים, תנאי סף שהוקשחו, וספקים ותיקים שהודחו בלי נימוק אחרי שנים של פעילות ומאות המלצות.
11. הקשחת תנאים שסוגרת את הדלת למי שפיתח את התוכנית. דרישה לתואר אקדמי בתחום גם לפעילות שאין לה תואר מקביל, כמו אימון רגשי, בעוד שבתוך בתי הספר מלמדים מורים רבים בלי תעודת הוראה כלל. מפעילי התוכנית ותוכניות איכותיות מוצאות את עצמן בחוץ אחרי שנים של עבודה והמפסידים העיקריים הילדים של כולנו.
12. הבירוקרטיה עולה כסף, והילדים משלמים. ספקים מעסיקים עובד רק כדי לדווח, מחירי הסדנאות עולים, ספקים קטנים נדחקים למתווכים או פורשים, ומנהלים מקבלים פחות בחירה.
13. אי־תשלום לצד קנס. ספקים מדווחים על תשלומים באיחור של חודשים, ועל אי־תשלום בימי שביתה ובחירות, במקביל לדרישות פיצוי.
14. אפקט מצנן. ספקים, בהם לוחם מילואים, מסרבים להזמנות ממנהלים מפחד שחיוב אחד ימוטט אותם. ״יש אנשים שלא לוקחים סדנאות כי מפחדים מהקנסות.״

סיוט בירוקרטי: המכרז שמדיח ותיקים

התלונות מתחילות עוד לפני המפגש הראשון עם התלמידים. ספקים מתארים את עצם הכניסה לגפ״ן כסיוט בירוקרטי בפני עצמו: הגשה במערכת מקוונת עם עשרות נספחים, הצהרות, סילבוסים, קורות חיים, המלצות, אישורי עורך דין, ניכוי מס, ניגוד עניינים ואבטחת מידע; התאמה מדויקת לתתי־סלים עם תנאי סף של תארים, ניסיון ותעודות; ולאחר הזכייה, אישור הזמנות, דיווח מועדים, העלאת אסמכתאות ודיווח ביצוע. עבור איש חינוך שמנהל עסק קטן, מדובר בעבודה שלמה לצד פיתוח התוכן והפעלתו. ״אני בטוחה שיש ספקים שלא קראו את המכרז עד הסוף ולא ידעו שזה הולך להיות כזה סיוט״, אומרת ס׳, מייסדת תוכנית בגפ״ן, בשיחה עם סרוגים.

גם ניסיון ממושך אינו מבטיח המשכיות. ספק שעובד עם ילדים יותר מעשרים שנה, צבר לדבריו מאות המלצות ממנהלות מכל הארץ, כולל במערכת גפ״ן עצמה, ופעל בתוכנית ארבע שנים. השנה, לדבריו, הודח מהמאגר אף שהגיש מכרז מסודר כנדרש. ״מכרז הגפ״ן מאבד אנשים טובים ומוכשרים״, הוא אומר. ״אין חוק ואין היגיון בבחירת הספקים. נטו על סמך החלטת הפקידים.״

ס׳ מתארת מה שהיא מכנה ״הקשחת עמדות״: ״במשך שנים הנחיתי סדנאות לתלמידים בבתי ספר עם תעודות מקצועיות. בשנתיים האחרונות יש דרישה לתואר בחינוך כדי שאוכל לעשות את אותה עבודה.״ לדבריה, בבת אחת מצאו את עצמם בחוץ היא, כמפתחת התוכנית, ועוד שלושים מדריכים שהכשירה, ״על ביצוע אותה עבודה, שהיא טיפול ואימון רגשי בילדים, שלא קשור לתואר בחינוך, ואין תואר ב־NLP או באימון״. היא ערערה, ולדבריה הערעור נדחה. ״לא הסתכלו על המלצות, גם ממנהלות וגם מתלמידים.״ ובינתיים, מציינים הספקים, בבתי הספר עצמם מועסקים מורים רבים שמלמדים שלל מקצועות ושיעורים בלי תעודת הוראה כלל.

היא מצביעה על האבסורד: ״אם אתה רוצה להעביר חוג מדע, צריך תואר במדע. אבל יש מורים בבתי הספר שאין להם אפילו תעודת הוראה, ומלמדים. אתם מקשיחים את התנאים לגפ״ן, בעוד שבתוך בתי הספר לוקחים מורים רק בגלל שיש להם דופק. אנחנו עובדים קשה על התוכניות.״ לטענתה, מי שמפסיד הם הילדים, ״שיחכו לסדנאות לחיזוק ביטחון העצמי וכישורים חברתיים כפי שנדרש ביותר אחרי סבבי הקורנה, 7 באוקטובר וססבי הלחימה מול איראן״.

עשו את העבודה אבל במקום שמשרד החינוך ישלם להם,המשרד תובע אותם:

ל׳, 26 אלף שקל. עוסקת פטורה שמכניסה כ־55 אלף שקל בשנה. לפי ח״כ אביר קארה, ביצעה את הפעילות, התשלום היה אמור לעבור אליה ישירות, ובית הספר החליט לבסוף לשלם דרך מערכת גפ״ן. המנהל דיווח על הפעילות, והיא לא נכנסה למערכת להשלים את הדיווח מצדה. על כך, לדבריו, קיבלה דרישה של 26 אלף שקל, כמחצית מהכנסתה השנתית. קארה הסביר שאינו חושף את שמה המלא ״מחשש שפשוט יתנקמו בה בהמשך״.

ס׳, 10 אלף שקל. לפי קארה, יצא מוקדם לטיפול רפואי בבנו, עדכן, העלה אישור במערכת, לא קיבל תשלום על הזמן שנעדר, והמנהל אישר את יציאתו. ״עדיין זה לא מספיק מבחינתם״, אמר קארה. ״דמיינו מורה שלא הגיע בגלל מחלה של בנו ומקבל קנס של 10,000 שקלים.״

מ, 16 אלף שקל. דרישה שהתקבלה ב־7 באוקטובר בגין איחור בדיווח. לדבריה, כל השירות סופק, והאיחור נבע מתקלות במערכת בימים שבהם ניסתה לדווח. מכתב הדרישה, שהועבר לסרוגים, מציין אפשרות להשגה ועיכוב תשלום עד למענה ראשון.

ס׳, 12 אלף שקל על סדנה ששכרה 6 אלף. ס׳ מתארת מקרה שבו המנהלת החליטה, לדבריה רק אחרי שסימו להעביר הפעילות, המנהלת אמרה שהיא יכולה לשלם רק דרך תקציב גפ״ן. ״לא התכוונתי בכלל לעבוד דרך גפ״ן. התוכנית שלי היא תוכנית במסלול הכחול .״ לדבריה יש בידיה התכתבות וואטסאפ עם המנהלת שלפיה ההזמנה לא הייתה אמורה לעבור דרך גפ״ן, אך המנהלת נותרה בעמדתה. בסוף נאלצה להוציא חשבונית דרך גפ״ן ללא דיווח בכלל כי אי אפשר לדווח בדיעבד בתוכנית גפ"ן , כנדרש בכללי המכרז. ״קיבלתי תשלום של 6 אלף על הסדנאות, ועכשיו אני צריכה לשלם קנס של 12. לא הגיוני ואין מידתיות. על סדנה שבוצעה בפועל.״ ואז: ״כדי לקבל את הכסף הייתי צריכה לעבור על חוקי המכרז. אני חייבת להסכים עם המכרז. הסכם עם השטן.״

ר׳, 35,400 שקל. עובדת סוציאלית ובעלת עסק לטיפול באמצעות בישול. לפי קארה, נדרשה לשלם 35,400 שקל בגין אי־דיווח בגפ״ן, אף שלדבריה כל הפעילות התקיימה ויש אישורים חתומים מבית הספר.

נ׳, 45 אלף שקל. מכתב דרישה שהועבר לסרוגים מודיע כי נמצא שהופקה חשבונית ללא דיווח, ולפיכך על הספק לשלם פיצוי מוסכם בגובה 45 אלף שקל. העילה: חוסר דיווח בשעות.

נ׳, 10 אלף ואחריהם 30 אלף. ספקית אחרת מתארת קנס ראשון של 10 אלף שקל על שינוי מועד של תוכנית, שנעשה לבקשת בית הספר. לדבריה הגיע בקר, שלא ראתה במקום, ורכזת גפ״ן בבית הספר הסבירה שהשינוי נבע מאילוצים ומבחנים והפעילות נדחתה בשבוע. ״הנפקתי אישור חתום מבית הספר, מהרכזת ומהמנהלת, וגם מכתב מעורך דין, ולא עזר.״ בהמשך, לדבריה, קיבלה דרישה נוספת של 30 אלף שקל, בטענה שמדובר בקנס שני על אותה תוכנית, בגין איחור בדיווח. ״איחור בדיווח, כשהמערכת כל שני וחמישי בתקלה טכנית.״

דיווחת שישה ימים מראש על פעילות במקום שבעה? קנס

לפי הנחיות המערכת כפי שמתארים הספקים: דיווח מוקדם ככל האפשר ועד שבוע לפני הפעילות; שינויים בלתי צפויים עד 48 שעות מראש, באישור בכתב מבית הספר; דיווח שאינו תואם במדויק להזמנה (תאריך, שעות, מפעיל, מספר משתתפים, עלות) נחשב ליקוי. המדרג הרשמי, לפי ההנחיות: התראה ודרישת תיקון, ואחריה 5,000 שקל לכל דיווח לא תקין, ו־10,000 בפעם השלישית. בפועל, הדרישות המתועדות גבוהות בהרבה.

״צריך לדווח שבעה ימים לפני. דיווחת שישה ימים לפני, קנס״, מסכמים הספקים. ״זה לא הוגן, כי אלה לא גנבים שהונו את המערכת. אלה תנאים שאי אפשר לעמוד בהם.״ גם לדווח רטרואקטיבית אי אפשר, וגם ביטול דיווח של פעילות שלא התקיימה נחשב הפרה וגורר קנס.

ס׳ מתארת את הפער בין המערכת לבין בית ספר חי: ״מספיק שלא הגיעו מספיק ילדים, שיש מבחן בכל השכבה, שהיועצת אומרת לך ׳יום חמישי אתה לא יכול לבוא׳. העבודה דינמית ומשתנה, ולכן צריך לעבוד מול המנהלים, לא מול מערכת. בגלל מבחן הפעילות לא מתבצעת, אחרי ובגלל שדיווחתי עליה והמועד השתנה מצד בית הספר אני חשופה לקנס. אין יכולת לתקן רטרואקטיבית.״

ספקית אחרת: ״צריך לדווח כל שעה ושעה, שבוע מראש, כשבית ספר זה דבר גמיש ומשתנה. לפעמים צריך יותר שעות או פחות. אנחנו רוצים שיסמכו עלינו שאנחנו מדווחים רק על שעות שעבדנו, בתיאום מלא עם מנהל בית הספר.״

ולצד זה, המערכת עצמה. ״יש ימים שהמערכת לא עולה ויש מלא באגים. או שהמערכת עמוסה או שהיא לא שומרת. אז יש אנשים שמדווחים ומצלמים מסך.״ בדיון בוועדת החינוך בינואר אמר נציג הספקים אלעד ארנסט: ״לא ייתכן שאנחנו נקנסים על מערכת טכנולוגית תקולה.״

"אי אפשר לעמוד בזה כלכלית"

שלב שמעט מכירים מחוץ למערכת: אחרי שמנהל בית ספר מזין הזמנה והספק מאשר אותה, נדרש אישור של הרשות המקומית להסכם. ״זה לוקח זמן, לפעמים חודש וחודשים״, אומרת ס׳. ״בתי הספר לוחצים על הספק, והרבה ספקים מתחילים את הפעילות לפני שיש אישור רשות. כל עוד אין אישור רשות אי אפשר לדווח על הסדנאות, ואז אתה חשוף גם על כך שהסדנה לא אושרה על ידי הרשות וגם על חוסר דיווח.״

ספקים דורשים ״להוריד מאיתנו את האחריות והקשר לאישור הרשות. העיכובים שלהם גורמים לנו לנזקים כבדים״. לדבריהם, גם כל שינוי שמנהל עושה בתוכנית מצריך אישור מחדש והפסקת פעילות. ״אי אפשר לעמוד בזה כלכלית.״

הבקרית ראתה שיש סדנה וכתבה ש״לא התקיימה סדנה - ככה עושים כסף.

במשרד החינוך פועלים, לפי נתוניו, כ־40 בקרים בשטח. הספקים מכנים אותם ״השוטרים של גפ״ן״. תפקידם לוודא שהסדנה מתקיימת במועד ובשעה שדווחו, ושהמדריך הוא מי שרשום במערכת.

עדות שהועברה לסרוגים מקבוצת ספקים: ״בקרית באה, שאלה אם בעלת התוכנית נמצאת. המנהלת ענתה שהמפעיל הרשום בגפ״ן נמצא. הבקרית העיפה מבט לתוך האולם שבו התקיימה הסדנה, ואז רשמה: ׳אי קיום סדנה, הימנעות מביקורת׳.״ כלומר, כאילו לא נתנו לה להיכנס וכאילו הסדנה לא התקיימה. לספק נשלחה דרישה של 10 אלף שקל. ״ראיתי את הבקרית מכניסה את הראש, אמרתי לה שלום עם חיוך, חשבתי שהיא מורה.״ נשלח ערעור עם הוכחות לקיום המפגש, והספק ממתין לתשובה.

הדרך של משרד החינוך לעשות כסף - לרדוף אחרינו כמו צפון קוראה ( כותרת) לפי אותה עדות, אותה בקרית ערכה ביקורת בבית ספר אחר כחודש וחצי קודם לכן, צפתה בסדנה, יצאה ודיווחה שלא התקיימה סדנה. רק אחרי שבית הספר שלח תמונה שבה היא נראית בתוך הסדנה, חזרה בה, והכסף שולם לספק. ספק אחר, לדברי חברי הקבוצה, קיבל קנס על ״אי קיום פעילות״ מבקר שהגיע למקום, ראה פעילות, ולא ניגש למנחה.

לסיכום, אמרה ״רודפים אחרינו כמו בצפון קוריאה״, ״זו דרך של משרד החינוך לעשות כסף.״

מזכירה רק כדי לדווח: אנחנו מרגשים כמו עבדים

העלות אינה רק בקנסות. ״העסקתי מישהי רק כדי לדווח״, אומרת ס׳. ״אני משלמת על מדריך ועל מזכירה, ונשארתי עם פחות. יש עוד תשלום שאנחנו הספקים משלמים: עלות הבירוקרטיה מול משרד החינוך. זו הוצאה שלא הייתה לנו לפני.״

לדבריה, מחירי הסדנאות עלו בגלל חובת הדיווח, ויש פחות ספקים מאשר לפני שנתיים. ארגון מנהלי בתי הספר ״מנהיגים״ התריע כבר ב־2022 ושוב בינואר 2026 שהדרישות דוחפות ספקים קטנים לעבוד דרך גופים מתווכים, מה שמייקר את השירות ומפחית את הבחירה למנהלים.

״במקום לשבת ולחשוב מה אני מעבירה לילדים בסדנה הבאה, אני מקדישה זמן לתעד את הפעילות, להקליד שעות ולקבל גיבוי ממנהלים. אין זמן להשקיע בילדים. זה לא פרופורציונלי.״

ספקים מצביעים גם על היעדר תשלום בימי שביתה ובחירות: ״ימי בחירות ושביתה חייבים להיות משולמים על ידי גפ״ן. כיום זה לא קורה.״ ועל מעמדם: ״אין בינינו יחסי עובד־מעביד, ואנחנו מרגישים כמו עבדים.״ לטענתם, הדיווח בחשבונית, שם התוכנית, שעות לכיתה וסך הכול שבועי לפי ביצוע בפועל, לצד הזנת בית הספר, ״זה מספיק בקרה. כל השאר מיותר״. יש אנשים שלא לוקחים סדנאות כי מפחדים מהקנסות ( כותרת)

והתוצאה הקשה ביותר: ״יש אנשים שלא לוקחים סדנאות כי מפחדים מהקנסות.״ קארה ציטט בעל עסק שמשרת כלוחם במילואים, שמסרב להזמנות ממנהלים ״כי הוא מפחד שחיוב אחד ימוטט אותו״. ״ספק קטן לא יכול להרשות לעצמו לוותר על בית ספר״, אומרת ס׳, ״ולא יכול להרשות לעצמו קנס.״

״תנו את הכסף למנהלים״

הדרישה חוזרת כמעט בכל עדות, ובמילים דומות: ״תנו את הכסף למנהלים, שהם ינהלו את זה.״ קארה ניסח זאת כך: ״קראתם לתוכנית ׳גמישות פדגוגית ניהולית׳. אז תנו למנהלים את החופש לקבל החלטות. תסמכו עליהם. תנו להם את הסמכות, את התקציב ואת האחריות.״

ולצד זה: ביטול חובת הדיווח שבוע מראש, מנגנון תיקון רטרואקטיבי, הפרדה בין ליקוי טכני להונאה, ניתוק האחריות מאישור הרשות, שימוע אמיתי לפני חיוב, ומידתיות בסכומים. ״יש הבדל עצום״, אמר קארה, ״בין מי שגבה כסף על שיעור שלא התקיים לבין מי שהעביר את השיעור אבל דיווח באיחור או טעה טכנית. מערכת שלא מסוגלת להבחין ביניהם צריכה לתקן את עצמה או להיסגר.״

בכנסת כבר הבטיחו לטפל; המבול חזר

הבעיה הגיעה לוועדת החינוך של הכנסת ב־27 בינואר 2026, בדיון בראשות ח״כ צבי סוכות, ביוזמת ח״כ אביר קארה, ח״כ סימון דוידסון ו״קבינט ספקי גפ״ן״.

אלעד ארנסט, נציג הספקים: ״מנגנון הבקרה עלינו הספקים בנוי עקום, כאילו תוכנן להכשיל אותנו... מערכת הדיווח מחייבת אותי לדווח על פעילות של 60 דקות, אבל בבתי הספר שיעור נמשך 45 דקות. זה לא תואם את המציאות.״

ישי ארבל, מהתחום הטיפולי: ״הפכנו להיות שק החבטות של הליך הבקרה. אם הגעתי לקבוצה שרשומים לה 25 ילדים ונכנסו 5 ילדים נוספים, אני חוטף קנס. גם אם ביטלתי יותר מ־48 שעות לפני המועד אני חוטף קנס, ומונעים ממני זכות ערעור או שימוע.״ ספק נוסף: ״קיבלתי קנס של 10,000 שקל וכבר שבועיים מנסה להבין על מה. אין עם מי לדבר. אין הליך ערעור.״ על נסיעה באוטובוס באדום וסיכון חיי אדם לא מקבלים כזה קנס

לילך אפלטון, האחראית על המכרז במשרד החינוך, השיבה בדיון כי הבירוקרטיה ״אפשרית. חלקה מכוונת״, וכי ״מטרת משרד החינוך היא לא לספק פרנסה״, בנוסף אמרה " יש ספקים שמרוויחים מיליונים, הקנס הוא מידתי". על דבריה השיבו שעל נסיעה באוטובוס באדום וסיכון חיי אדם לא מקבלים כזה קנס.

סוכות סיכם שהפערים יועברו למשרד וייערך דיון מעקב. בעקבות הדיון בוטלו חלק מהחיובים ושופר הליך ההשגות. אלא שבאוקטובר, לדברי קארה, ״שוב הגיע מבול של פניות״. הוא צירף את סוכות לקבוצת וואטסאפ של 700 ספקים ״כדי שיראה בעצמו את הטירוף בעיניים״.

תגובות משרד החינוך: מקפידים על שמירת כספי הציבור

ממשרד החינוך נמסר: במסגרת תוכנית הגפ”ן פועלים כ-8,000 ספקים, בהיקף השקעה של כמעט מיליארד שקל מכספי הציבור. מרבית הספקים פועלים באופן תקין ועומדים בהתחייבויותיהם. חובתו של משרד החינוך לוודא שהתלמידים מקבלים את השירותים שהוזמנו עבורם ושהכסף משמש למטרתו. לשם כך מתקיימת בקרה שוטפת, בין היתר על מקרים שבהם דווח על פעילויות שלא התקיימו בפועל.

כל הספקים מתחייבים מראש לתנאי המכרז, לרבות חובות הדיווח ומנגנון הפיצוי במקרה של הפרתן. גובה הפיצוי משתנה בהתאם לסוג ההפרה, והמשרד מאפשר בירור ובוחן השגות של ספקים. המשרד ימשיך להקפיד על שמירת כספי הציבור ועל איכות השירותים הניתנים לתלמידים.