במסגרת מדור ״בנפש חפצה״ באתר 'סרוגים', ישבנו לשיחה נרחבת וגלוית לב עם הרב בני וורצמן בעקבות יציאת ספרו ״סובב סובב הרוח". במשך ארבעה עשורים ניהל הרב בני קריירה ציבורית ענפה כמזכ״ל תנועת הנוער 'עזרא', כראש אולפנה וכמנכ״ל ארגון 'לאורו נלך', בעוד שבין כתלי ביתו התחוללה סערה נפשית קשה ומורכבת. כיום, כפסיכותרפיסט וכמטפל זוגי, הוא משחזר את המסע המטלטל מבוקר חורפי אחד ברמת הגולן, דרך החיים בצל הסוד, ההכרעה ההלכתית המורכבת למתן גט, ועד לבנייה המחודשת ולמסר הנוקב לקהילה הדתית.
הבוקר החורפי בחיספין והתנפצות החלום
הסיפור פותח בפטירתה הפתאומית של רעייתו מימי (מרים) ז"ל במוצאי שבת ז' בשבט תשפ״ג, וחוזר ארבעה עשורים לאחור. בני ומימי וורצמן היו זוג צעיר, בני 28-29, הורים לארבעה ילדים קטנים, שקבעו את ביתם ביישוב חיספין ברמת הגולן מתוך אידיאליזם ורצון לעסוק בחינוך ובהתיישבות. מימי הייתה מחנכת מוערכת ואהובה בבית הספר היסודי ביישוב.
״זה קרה בוקר חורפי וגשום אחד״, משחזר הרב בני. ״חזרתי מתפילת שחרית וראיתי שמימי לא קמה מהמיטה. כשהתקרבתי, היא הביטה בתקרה ואמרה בקול חלש: 'אין לי כוח להזיז את עצמי'. היא ביקשה שלא אלחץ עליה ושאודיע בבית הספר שהיא לא מגיעה. לקח לנו חודשים ארוכים להבין מה קורה בכלל.״
בהתחלה נתפסה ההידרדרות כדיכאון לאחר לידה, אך עם השנים הוגדרה המחלה כהפרעה דו-קוטבית (מאניה-דפרסיה) קשה הפועלת בגלים. לפני ארבעים שנה לא הייתה מודעות ציבורית למחלות נפש. ״לא היו שאלונים ומעקבים בטיפת חלב כפי שיש כיום, ולא ידענו למי לפנות. מתוך פחד מסטיגמה ומתוך רצון להסתיר את המצב מרופאי המרפאה בחיספין ומהשכנים, חיפשנו טיפולים אלטרנטיביים פרטיים – רפלקסולוגיה ועד נסיעה למטפל בטבריה המאבחן מחלות דרך התבוננות בציפורניים.״
מהסתרה מוחלטת לפריצת דרך ציבורית
משך עשרות שנים נשמר המצב המשפחתי כסוד כמוס. ״שמרתי את זה בסוד מעצמי ומכל הסובבים אותי״, מספר הרב בני. ״כלפי חוץ הייתי מנהל, מנכ״ל ומחנך, והכל נראה תקין לחלוטין. במקומות העבודה שלי לא ידעו דבר; כששיתפתי את אנשי הצוות שנים לאחר מכן, הם מתחו עלי ביקורת וכמעט לא האמינו, כי הם ראו אדם מתפקד, יוזם ומקדם פרויקטים.״
התפנית החלה בעקבות פנייה של עורכת מגזין 'נשים', שביקשה לראיין אותו על התמודדות נפשית במגזר הדתי. לאחר התלבטות ממושכת והתייעצות עם הילדים ועם מימי, הסכים להתראיין. בעקבות הפרסום הוזמן הרב בני להרצות בפני מתמחים במחלקה הפסיכיאטרית בהדסה עין כרם – המקום שבו הייתה מימי מאושפזת במשך שנתיים.
״עמדתי מול הרופאים והסברתי להם מה עובר על בני משפחה בסלון ובחדר השינה כשהדלת נסגרת. משם זה התרחב להרצאות ברחבי הארץ ולכתיבה גלויה בפייסבוק בשעות הלילה. התגובות שקיבלתי מאנשים שכתבו שזה נותן להם כוח והבנה שהם לא לבד, חיזקו אותי בחזרה.״
מי שדחפה במיוחד להוצאת הממואר הייתה, באופן מפתיע, דווקא אשתו הנוכחית, אסתי שקראה את הטיוטות, ערכה, הגיהה והציעה את שם הספר ״סובב סובב הרוח״ (הספר יצא לאור בהוצאת 'דברי שיר' ובעריכתן של חיותה דויטש וענבל המאירי).
החיים בצל הסוד: ״אמרתי לילדים שאמא חולה בשפעת״
כיצד מצליחים לנהל מוסדות חינוך ותנועת נוער ארצית כאשר בבית שוררת עננה כבדה?
״קיבלתי החלטה מודעת: 'אני לא אהיה מסכן'״, מדגיש הרב בני. ״הייתי עסוק בשני דברים במקביל – להמשיך לחיות ולהתפתח, ובמקביל לשמור על המסגרת הקיימת של הבית. המשכתי לעבוד, ללמוד ולהתקדם.״
השמירה על הסוד הצריכה משאבי נפש עצומים. ״לילדים לא אמרתי דבר בשנים הראשונות. אמרתי להם 'לאמא יש שפעת'. לימים סיפרו לי הילדים שהם אמרו ביניהם: 'מה, רק לאמא שלנו יש כל כך הרבה שפעות?'. הבת חנה שיחזרה בספר כיצד חייתה בצל 'השפעת הכרונית' עד שבכיתה ח' החליטו ההורים לשתף אותם באמת. זו הייתה שגיאה לא לשתף אותם ולא לשלוח אותם לטיפול בזמנו.״
״לפני כעשור אמרתי לילדיי: 'כל אחד מכם ילך לטיפול ואני משלם'. הם שאלו אותי בחיוך 'אבא, עשית אקזיט?'. עניתי שלא, אבל אני מבין כיום שכל אחד מהם נושא בתוכו משא מורכב מההתמודדות הזו.״
גם הקהילה סביב סייעה לפעמים בלי לדעת את הפרטים מלאים. ״כשהתגוררנו בבית אל, חזרתי לילה אחד הביתה וראיתי במקרר ארוחה בשרית עטופה בנייר אלומיניום. למחרת עוד ארוחה. כשהתעמתתי עם השכנה, היא אמרה לי: "בני, תן לעזור לך... זו כל פעם מישהי אחרת מהשכונה שדואגת שתאכל ארוחה חמה'.״
המחיר הגופני והזעקה הפסיכוסומטית
העומס הרגשי המתמשך גבה מחיר פיזיולוגי. באותן שנים החל הרב בני לסבול מכאבים קשים בחזה ובגוף, ונשלח לסדרת בדיקות מקיפות כולל המלצה לצנתור. כל הבדיקות הפיזיולוגיות חזרו תקינות לחלוטין.
״יום שישי אחד נכנסתי לרופא המשפחה שלי בבית אל, חסיד גור. הוא ידע מה קורה אצלי בבית. הוא קם מכיסאו, חיבק אותי ואמר: "בני, אתה איש טיפול בנפש, אבל אתה לא מטפל בנפש שלך... מרוב שקשה לך, הכאב יוצא דרך הגוף'. כשאדם מגויס למלחמה, הגוף מייצר מערכת חיסונית שמאפשרת לו להחזיק מעמד, ודווקא כשיש שקט וביטחון בפרק ב', הגוף משחרר ופתאום צצים הכאבים״.
מסע האשפוזים ונקודת האור ב'סוטריה'
לאורך השנים עברו בני המשפחה מסע ארוך ומורכב במחלקות פתוחות וסגורות בבתי החולים הפסיכיאטריים – בהדסה עין כרם, בכפר שאול, באיתנים ובטלביה.
נקודת מפנה יחסית בטיפול הייתה השהות ב'סוטריה' ברחוב יהודה בירושלים – חלופת אשפוז בדירה עירונית המופעלת על ידי צוות מדריכים ועובדים סוציאליים. ״זה מקום שאינו נראה כבית חולים״, מספר הרב בני. ״שם ראיתי לראשונה מודל המאפשר הכלה, הקשבה ואמון. הצוות ב'סוטריה' התייחס אליי לא רק כמלווה, אלא כחלק בלתי נפרד ממערך התמיכה, ונתן מקום גם לסבל ולצרכים הרגשיים של בן המשפחה״.
הרב בני מציין לטובה גם את השינוי שחוללה בשנים האחרונות הקואליציה של הארגונים הדתיים ("הומיה") בראשות ורד מזומן אביעד, המביאה תפילות, ארוחות שבת ואווירת חגים אל המחלקות הפסיכיאטריות ברחבי הארץ.
ההכרעה ההלכתית: הגט והשמירה על החמלה
אחד הפרקים הדרמטיים בספר ובחייו של הרב בני עוסק בהחלטה לתת למימי גט.
״מימי עצמה אמרה לי במשך שנים: "בני, תן לי גט ותחפש אישה, אתה לא יכול להמשיך ככה'. בשלבים מאוחרים יותר, גם הילדים, אחי, אחותי וחברים קרובים לחצו ואמרו לי שאני דועך ומשלם במחירי בריאות. נועצתי ברבנים – בהם הרב יהושע שפירא, ובדיין בית הדין באריאל, הרב אבי זרביב.״
״הרב זרביב קיבל אותי בביתו במוצאי שבת, דיבר איתי ברגישות רבה. הגט נערך בבית הדין באריאל ברגישות דיסקרטית, כשכל הילדים מלווים אותנו בבכי תמרורים. כשהגעתי הביתה באותו לילה, הנחתי מזרון על הרצפה והורדתי נעליים, מתוך חוויה פנימית עמוקה של אבל״.
גם לאחר הגט והחתונה השנייה עם אסתי, ניהל הרב בני שגרה של ביקורים שבועיים אצל מימי בבית החולים 'קריית שלמה'. ״תמונה של מימי תלויה אצלי בבית. באחד הימים הייתי תושש מנסיעות, ואשתי אסתי הושיבה אותי ואמרה: "בני, אתה התחייבת למימי שאתה מגיע כל שבוע, אתה חייב לנסוע'. היא זו שנתנה לי כוח לנסוע לגרושתי".
המבט המקצועי והמסר לקהילה
כיום עובד הרב בני כפסיכותרפיסט ומטפל זוגי בקליניקות בירושלים ובהר חברון, ובשנים האחרונות גם במרכז 'חוסן' במועצה האיזורית שדות נגב. את לימודי הייעוץ והפסיכותרפיה החל מתוך דחף פנימי שלמד להבינו רק בדיעבד. ״כשיושב אצלי מטופל שיש לו מתמודד נפש בבית, אני לא צריך הסברים; אני יודע בדיוק מה השיח ומה עובר עליו".
מהו המסר שלך לציבור הדתי ולקהילת המתמודדים?
"לקהילה אני אומר: תהיו רגישים, קשובים ותפתחו את העיניים. אם איציק שיושב אתכם באופן קבוע בדף היומי או בתפילה פתאום נעלם לשבועיים, או ששושנה לא מגיעה עם הילדים לגן המשחקים – אל תתעלמו, תתחילו לברר ברגישות."
"ולבני המשפחות והמתמודדים עצמם: אל תשאירו לבד!. מחלת נפש היא מחלה לכל דבר, בדיוק כמו דלקת גרון. לא עשיתם שום דבר רע. לכו לקבל עזרה, אל תתביישו ואל תשמרו בסוד, כי כיום יש שפע של כלים ומסגרות תמיכה שלא היו קיימים בעבר".
_______________
המדור "בנפש חפצה" מתפרסם על ידי מתמודד נפש בעצמו. לתגובות ולהשתתפות במדור (גם בשם בדוי וללא פרטים מזהים) ניתן לפנות למייל david@srugim.co.il
נזקקים לאוזן קשבת? אל תשארו לבד. קו ער״ן מעניק סיוע נפשי ראשוני 24/7 בטלפון 1201 או באתר eran.org.il. ניתן לפנות גם למוקד בריאות הנפש של ״עזר מציון״ ולמרפאות ״בית חם״ ללא תשלום.
לסיוע ותמיכה עבור בני משפחות של מתמודדי נפש (במיוחד מהמגזר הסרוג) ניתן לפנות לאתר או למוקד "הומיה" בטלפון כוכבית 8246.
לשאלות הלכתיות בתחום בריאות הנפש ניתן לפנות למוקד "במעגלי נפש" באתר: mnefesh.org/he/