הרב חיים ססי, רב בישיבת ההסדר בשדרות ומתנדב באיחוד הצלה, יצא מביתו בבוקר שמחת תורה תשפ"ד בסביבות השעה 7:15, לאחר שהחלו להגיע דיווחים על פצועים, בשיחה עם סרוגים הוא מספר לנו על רגעי התופת.
"יצאתי לטפל בפצועים" הוא מספר "יצאתי עם האופנוע. הייתי עדיין בבגדי שבת".
הרב החל לעבור בין מוקדי הפגיעה בעיר ולטפל בפצועים "כל הנתיב נסיעה שלי, היו פצועים, עד שהגעתי לתחנת המשטרה היו שישה-שבעה פצועים שכבר היו מתים. היה רק אחד שהצלחנו להציל".
הוא מתאר את התחושות באותם רגעים: "אתה עובד על אוטומט. אתה לא חושב על כלום, פשוט עובד, כי זה מאוד אינטנסיבי. אתה הולך לפצוע, נוסע עוד עשרה מטרים, עוד אחד, אתה כל הזמן בתנועה".
"הם יורים עליי כל הזמן"
בסביבות השעה 7:30 הגיע לאזור תחנת המשטרה. שם ראה שוטרים שנפצעו והחל לטפל בהם.
בשלב מסוים ביקשו ממנו לטפל בשוטר פצוע שהיה מעבר לכביש. ססי ביקש שיחפו עליו כדי שיוכל להגיע אליו.
"כשהגעתי לטפל בו חטפתי ירי ברגל. אחרי זה ניסיתי להרים את השוטר כדי לטפל בו ומיד חטפתי ביד ובפנים".
בשלב הזה ניסה להגיע עם השוטר למחסה מאחורי פח "הם יורים עליי כל הזמן. רצתי לשוטר, חטפתי כדור, נפלתי עליו. ניסיתי לגרור אותו לפח כדי להתחבא איתו ביחד, ובדרך לפח חטפתי עוד שתי יריות".
הוא מספר כי גם בזמן שהיה תחת אש, אנשים ניסו לסייע לו מרחוק. "הם זורקים לי מים, זורקים לי תחבושות. אבל אף אחד לא מעז להתקרב כי יש כל הזמן ירי".
כך הוא נשאר מאחורי הפח במשך כשעה וחצי, עד שהגיעו לחלץ אותו.
הבנתי שגם אני הולך למות
במהלך השהייה מאחורי הפח הבין שהמצב שלו לא טוב.
"הבנתי שאני הולך למות. רציתי להגיד וידוי, פשוט לא ידעתי בעל פה איך אומרים וידוי. אז אמרתי שמע ישראל".
"על פי המדרש, נשמתו של אדם יוצאת ב'אחד' " הוא מספר "אמרתי 'שמע ישראל', הגעתי ל'אחד', פתחתי את העיניים והנשמה לא יצאה. לא קרה כלום".
לאחר החילוץ הוא המשיך לטפל בשוטר שהיה איתו. במהלך הנסיעה הבחין כי השוטר מתקשה לנשום.
"היה לו חור בגב והוא כמעט לא הצליח לנשום. תוך כדי הנסיעה אני דוחף לו את האצבע לתוך החור ובעצם חוסם לו את החור. פתאום הוא מגיב בנשימה עמוקה והוא מתחיל לנשום".
השניים פונו יחד לבית החולים.
"לא מסתכל אחורה"
מאז אותו יום הוא עובר תהליך שיקום ארוך: "הפגיעה הגשמית והפיזית פחות משמעותית. הפגיעה בלימוד, בזיכרון ובמשאבים שיש לי בראש, היא יותר משמעותית".
הוא מספר כי בתחילת הדרך התקשה ללמוד כפי שהיה רגיל. "בהתחלה אתה מנסה לקרוא ולא מצליח. אתה רואה שאתה לא מבין מה אתה קורא. היו רגעים שבהם למדתי שניים מקרא ולא הבנתי".
למרות שלוש השנים שעברו מאז אותו בוקר, הרב אומר שהוא משתדל שלא להישאר בעבר.
"אנחנו ממשיכים, לא מסתכלים אחורה, אנחנו ממשיכים לחיות.".
במקביל הוא ממשיך להתנדב באיחוד הצלה, אם כי כבר לא יוצא לטיפולים על האופנוע. "אני ממשיך להתנדב, לא על אופנוע, אלא ברכב. אני ממשיך לעשות מה שאפשר".
"יש צמא מטורף"
אחד הדברים שמעסיקים את הרב סאסי כיום הוא הצמא הגדול לתורה שהוא פוגש ברחבי הארץ.
"יש לנו משימות בחיים. הקדוש ברוך הוא הביא אותנו לפה, כי צריך להתקדם למשיח ולבניית בית המקדש.".
לדבריו, התחושה בשטח היא שהציבור מחפש יותר תורה.
"לא רעב ללחם, לא צמא למים, כי אם לשמוע דברי השם. יש צמא מטורף".
הוא מביא כדוגמה אירוע שהתקיים לאחרונה בתיכון בשער הנגב, שם נכתבו אותיות בספר תורה.
"בתוך תיכון חילוני, כל התלמידים, כל אחד מהתלמידים כתב אות בספר תורה. בתיכון של הקיבוצים של שער הנגב. זה אפילו מעבר לחלומות שלנו".
"הייתי עדיין בבגדי שבת" – האזרחים גילו אחריות לאומית ביום המבחן מול כשל ניהולי טוטאלי! כדי להבטיח את עתיד המדינה חייבים להחליף את הנהגת המחדל בממשלת תיקון ערכית