דוידי לובין (30), בחור חרדי ממודיעין עילית, היה נער רגיל לחלוטין ששימש כגבאי בבית הכנסת. משפט אחד בלשכת הגיוס גלגל סערת נפש של 12 שנה, כולל אבחנה של סכיזופרניה, אשפוזים פסיכיאטריים וחרדות משתקות. כיום, לאחר שחשף את סיפורו מול מאות אלפי צופים, חיבר ספר, הכניס ספרי תורה והתגייס לצה״ל, הוא יוצא למסע להפחתת הסטיגמה בציבור: ״זה לא בושה לבקש עזרה – שיחה קטנה יכולה למנוע את ההתאבדות הבאה״.
״לפני המחלה הייתי בחור רגיל״: המשפט שמוטט את עולמי
עבור דוידי לובין, רווק בן 30 כיום, החיים בגיל הנעורים נעו במסלול חרדי מוכר ורגיל. הוא למד בישיבות הקדושות (״חכמת התורה״, ״באר ישראל״ ו״אור לישרים״ בבית שמש), והיה פעיל מאוד בקהילה ובבית הכנסת – שימש כמעין גבאי, סידר את הקידושים והושיט יד לכל צורך.
אלא שבגיל 18 הגיע הרגע ששינה את חייו מן הקצה אל הקצה. כבחור ישיבה, ניגש דוידי ללשכת הגיוס בבסיס תל השומר כדי להגיש טופסי ״דיחוי״ במסגרת מעמד ״תורתו אומנותו״. בשל תקלה בירוקרטית במסמכים, הודיע לו החייל בלשכה בנוקשות: ״יש לך שבועיים להביא את הדיחוי התקין״. כשהחזיר את המסמכים כעבור שבועיים, הונחתה המכה: ״אתה מגויס״.
הבשורה הכתה בדוידי בהלם מוחלט והציתה התקף חרדה קשה וחרדת רדיפה ששיתקה אותו. ״הייתי בטוח שהמשטרה הצבאית עומדת לדפוק בדלת, לאזוק אותי ולקחת אותי. במשך שבועיים לא ישנתי בלילות, קמתי שוב ושוב לבדוק שהדלת נעולה ולא העזתי לצאת מהבית״.
כשראה שאינו מסוגל לתפקד, פנה לחבר קרוב בשם יוסי, שהושיט לו יד, לקח אותו לרופא משפחה ומשם לפסיכיאטר. ״שם קיבלתי לראשונה את הפלומבה של בריאות הנפש. אמרתי לעצמי ברגע הראשון: נראה לי הפסיכיאטר צריך אשפוז בכפייה במקומי, אני בן אדם רגיל!״.
״הוצמדה לי הפרעה נפשית״: בין האבחנה למציאות בשטח
התקפי החרדה והמחשבות האובדניות הובילו לאשפוזים פסיכיאטריים בבתי החולים ״באר יעקב״ ו״תל השומר״. במהלך האשפוזים הוצמדה לו האבחנה הרפואית סכיזופרניה.
אלא שדוידי מסרב לראות בהגדרות היבשות של ה-DSM את מהות הוויתו. ״כשרעננתי בוויקיפדיה את ההגדרה לסכיזופרניה, זה היה נשמע כמו תיאור של אדם שמנותק לחלוטין מהמציאות, רואה דמויות ושומע קולות. אני לא רואה שדים ומלאכים. האבחנה האמיתית שלי מאז שנולדתי ועד יומי האחרון היא 'דוידי' – בן אדם״.
תקופת האשפוז חרטה בדוידי גם טראומה קשה: במהלך שהותו במחלקה, מטופל תקף באלימות מטופל אחר, והצוות נאלץ לקשור אותו בכוח למיטה. המחזה המבעית יצר אצל דוידי פוסט-טראומה שנמשכה שנים, שבמהלכן נמנע מלהתקרב לבתי חולים פסיכיאטריים. רק בשנים האחרונות הצליח לשבור את הפחד כשבחר לחזור לשם כמתנדב המשמח מטופלים.
רכבת הרים יומיומית: ״מחליף עבודות כמו גרביים״
ההתמודדות הנפשית אינה מתמצה ברגעי שיא או באשפוזים, אלא מלווה את סדר היומיום. ״אני חווה ביום-יום 'דאון', דכדוך וקושי רב בתפקוד. אני יכול לקום בבוקר עם מצב רוח מרומם ולסיים אותו בלי מצב רוח בכלל״.
אחת ההשלכות המרכזיות היא הקושי לשמור על יציבות תעסוקתית. ״בגלל הקושי בתפקוד והרגישות הגבוהה ללחץ ולביקורת, אני מחליף עבודות כמו גרביים. ברגע שנוצר חיכוך או עומס רגשי, הדחף הכי חזק שלי הוא פשוט לברוח״. עם זאת, דוידי אינו מוותר ומחפש מעסיקים מבינים שיודעים לנהל שיח פתוח ומכיל.
כדי להתמודד עם החרדות והמגבלות, אימץ דוידי טכניקה ייחודית: יציאה יזומה אל מול הפחדים. למרות סבל ממושך מחרדת גבהים קשה, החליט בגיל 26 לעלות לראשונה על מטוס. מאז טס לבדו למדינות רבות (בהן הונגריה, אוסטריה, גאורגיה, צ'כיה, בולגריה, איטליה וטורקיה), ואף עלה על מתקני אקסטרים ורכבלים כדי להוכיח לעצמו שניתן לנצח את הפחד.
נקודת המפנה: חשיפה מול חצי מיליון צופים
במשך שש שנים ארוכות שמר דוידי על הסתרה כמעט מוחלטת של סוד מחלתו. ״חששתי ממה שיגידו, מהסטיגמה בשידוכים ומאיך שהסביבה תסתכל עליי. אבל לחיות בהסתרה זה להתמודד פעמיים – גם עם המחלה וגם עם החשש המתמיד שייתפסו אותך״.
השינוי הדרמטי התרחש כשהחליט להתראיין בתוכנית ״השראה יומית״ של הרב יצחק פנגר בערוץ הידברות. ״חשפתי את המגבלה הנפשית שלי לעיני חצי מיליון צופים. כשיצאתי מהאולפן, הטלפון שלי פשוט קרס מרוב הודעות ושיחות. אנשים התקשרו בדמעות, אמרו לי 'אתה גדול מהחיים' ושיבחו את האומץ״.
מאותו רגע הבין דוידי כי מצא את ייעודו: להפוך את הכאב האישי לשליחות ציבורית וחברתית.
אמונה, ספרי תורה וסגירת מעגל על מדים
עבור לובין, ההתמודדות הנפשית אינה עומדת בסתירה לאורח החיים הדתי, ואף להפך – האמונה וההלכה מהוות עבורו מקור עוצמה מרכזי. בתשובותיו הוא מציין כי בתור אדם דתי, ההלכה מגלה רגישות והבנה רבה להתמודדות נפשית ומעניקה הקלות רבות המקלות על המתמודדים. דוידי מדגיש את החשיבות של התייעצות פתוחה עם רבנים ופנייה לפסיקת הלכה, ומציין כי ההתמודדות רק חיזקה אצלו את האמונה בקדוש ברוך הוא ואת ההבנה כי הבורא הוא שמחליט מי יתמודד נפשית. לתפיסתו, הקב״ה אינו שולח לאדם ניסיון שאינו יכול לעמוד בו, והמחלה אינה מכשול אלא שליחות ייחודית שניתנה לו משמיים כדי להתחזק, ללמוד לקבל את השונה ולסייע למתמודדים אחרים ולמשפחותיהם.
כחלק מפעילותו, חיבר דוידי את הספר ״גדול מהחיים״ (121 עמודים) המגולל בגילוי לב את מסע התמודדותו. הספר מתורגם בימים אלו לאנגלית ואף נכתב בהשראתו תסריט לסרט.
במקביל, הציב לעצמו יעד נדיר: הכנסת ספרי תורה. מתוך קצבת הנכות הזעומה שלו ומעבודות מזדמנות, חסך שקל לכל שקל במשך ארבע שנים – סכום עתק של כ-150,000 ש״ח – עד שהכניס ספר תורה מהודר לבית הכנסת. כיום הוא עומד לאחר הכנסת שני ספרי תורה, כשהספר השלישי כבר נמצא בדרך.
סגירת המעגל המרגשת ביותר התרחשה בתחום הגיוס. כדי לרפא את הטראומה הישנה מלשכת הגיוס שסימנה את פרוץ המחלה, החליט להתגייס לצה״ל במסגרת תוכנית ״תורמים במדים״. ״הבנתי שדי לחזור למקום שממנו נולד הפחד הגדול ביותר שלי ולעבור חוויה מתקנת״.
כשנשאל על המתח בין תורה ואמונה לבין בריאות הנפש, השיב בחדות: ״אין שום התנגשות – להפך! ההלכה מגלה רגישות והקלות רבות לתחום בריאות הנפש. ההתמודדות רק חיזקה אצלי את האמונה והקרבה לקב״ה״.
״זה לא בושה לבקש עזרה״: המסר לחברה ולמתמודדים
כיום פועל דוידי כפעיל חברתי בציבור החרדי והכללי, ומייעץ למשפחות ולמתמודדים בראשית דרכם. למרות התמיכה הגדולה שהוא מקבל ממשפחתו ומחבריו הקרובים, הוא מציין בצער כי הוא נתקל לא פעם בסטיגמות קשות – הן ברחוב והן מצד עובדים במערכת הבריאות ובקופות החולים.
המסר של דוידי לובין לקוראי ״סרוגים״:
למתמודדים: ״אל תישארו במיטה ואל תסתגרו. צאו לרחוב, תפגשו אנשים, תאזינו למוזיקה מרגיעה וטיילו. והכי חשוב: אל תתביישו לבקש עזרה! לבקש עזרה זה לא חולשה – זה כיף וזה מציל חיים״.
לציבור ולקהילה: ״פקחו עיניים בסביבה שלכם, במיוחד בחגים ובשבתות. תחפשו את הרווקים, הגרושים ואת האנשים השקופים שיושבים לבד. תזמינו אותם, תתעניינו בשלומם. שיחה קטנה של 'מה שלומך' יכולה למנוע את ההתאבדות הבאה״.
_________
להשגת ספרו של דוידי לובין ניתן ליצור איתו קשר ישירות במייל: d0527174083@gmail.com
המדור ״בנפש חפצה״ מתפרסם על ידי מתמודד נפש בעצמו. להשתתפות במדור (גם בשם בדוי וללא פרטים מזהים) ולתגובות ניתן לפנות למייל david@srugim.co.il.
עצוב שהוא מוצג כמבין בנפש שאיננו מבין את הדבר הבסיסי, שרק טיפול בשורש הגורמים למצבו רק זה מה שיצעיד אותו באמת קדימה, וישחרר אותו מכל הטיפולים שעד היום לא ריפאו אותו באמת, עד היום הוא סובל ועד היום איננו יציב נפשית כי כמה צפוי הוא חי בתודעה החולנית של שיטות הטיפול שבשלם קילל את הפסיכיאטר.🥴😭