בזכות המסורת: איך "כנר על הגג" מונע התבוללות בימינו?

מה עושה כנר על הגג?

גם בישראל הועלה המחזמר "כנר על הגג" בגרסאות חדשות אלפי פעמים, ומוצג גם היום בכיכובו ובבימויו של נתן דטנר ולהקת שחקנים שהפכה למשפחה (ביניהם שרית וינו-אלעד, שרי צוריאל קובי מאור ועוד).

רבים בארץ עוד זוכרים בהקשר למחזמר הזה שחקן גדול עם לב יהודי חם וחיוך רחב בשם חיים שהעולם קרא לו רק בשם משפחתו טופול. הוא שיחק בתפקיד הראשי את טביה בסרט קולנוע, בתיאטרון ובבמות ברחבי העולם יותר מ-3,000 פעמים ואפילו בסיבוב הופעות אחרון באמריקה כשכבר היה מבוגר מגיל הדמות. ובכל זאת, גם בגיל 74 "טופול" הביא לבמה בחיוך אנרגיות של נער בר-מצווה.

"הכנר" עוסק בהרחבה בחיים היהודיים השלווים יחסית תחת השלטון הרוסי הצארי, ומתאר בשירים וריקודים את חיי היום-יום של הדמויות המוכרות: המשפחה היהודית הטיפוסית ובעלי התפקידים בה על פי המסורת היהודית באותם ימים, הדמויות הצבעוניות של העיירה היהודית כמו למשל "נחום הקבצן" ו"ינטע השדכנית" הרכלנית וחובבת המזון והממון, והרב האהוב שתמיד קשוב ומשיב בסבלנות וחיוך מעודד לכל יהודי עצוב. בכוונה זו דמות ללא שם.

חיים יהודיים בלי חגים

"כנר על הגג" מטפל ברגישות אך בנחישות בנושאים יהודיים מובהקים כמו ההכנות לשבת, שתיית "לחיים"(שזה היה שמו של המחזמר המקורי עד ששונה לשם תמונה של האמן מארק שאגאל כמשל על מצבם הרעוע של היהודים בעולם), תקיעת כף לחתימת הסכם שידוכין, שימוש במוות ובעין הרע לביטול הסכם שידוכין, החשש מתרבות ההשכלה, נישואין בהסכמת האבא בלבד, הבדלי מעמדות והדגשת העובדה שגם חייט עני זכאי לאושר ולאישור חתונה עם בחירת לבו גם עם האמא היהודייה לא מרוצה מכך שאין לו גרוש על הנשמה. בסוף פורחים הילדים המשולים לגוזלים מן הקן, מי בעקבות האהבה ומי בבחירה בנישואי תערובת וניתוק מוחלט מההורים ומאורח חייהם.

אבל החגים לא מוזכרים אפילו ברמז. לא ראש השנה, לא יום כיפור שהוא היום הקדוש ביותר לעם היהודי גם בתפוצות, לא סוכות והמצוות המזוהות עם החג השמח הזה ואפילו לא שמחת תורה למרות שהמחזמר מלא בשירי שמחה וגיבורו טוביה מדבר הרבה על הקשר של היהודי לתורה. וזה מוזר, כי מהו לוח שנה ומחזור חיים יהודיים בלי חגים? זה כמו לומר ליהודי מהעבר "שלום" בלי להוסיף את המילה "עליכם".

החזן שהציץ ונפגע

יש עוד סיפור מפורסם ופחות מוכר לכולם של "שלום עליכם" שהפך להצגה, אך הפעם לא למחזמר אלא דווקא לנכס צאן ברזל של תיאטרון היידיש. זהו סיפורו של "דער וילנער חזן".

"החזן מווילנה" (בגילומו של הזמר והשחקן ששי קשת), הוא סיפורו הטראגי של יוסל'ה זינגר. חזן עם "קול מהשמיים", שנמשך בעל כורחו בכל לבבו ונפשו אחר המוזיקה הזרה שמביאים עמם מהעולם הגדול לעיירתו הקטנה חברי להקת האופרה של ורשה המתארחים שם בערב ראש השנה.

בניגוד לסוף האופטימי יחסית של טוביה ומשפחתו במחזמר "כנר על הגג", אחרי שגורשו בחיים מאנטבקה הצארית ויצאו לנדודים בדרכם לארץ בה לא ירדפו אותם בשל יהדותם, החזן יוסל'ה שהתפקר וגם נטש את אשתו וילדו והפך לכוכב אופרה, נשבר מגעגועים למי שהיה בעבר ובורח בחזרה לעיירה כשנה לאחר מכן בערב יום כיפור. בסוף המסע המפרך מתמוטט יוסל'ה ומת על מפתן בית הכנסת שנטש, כי למצער אין מחילה לכופרים בעולם הזה על פי "שלום עליכם".

המסר הסמוי בסיפורים

ייתכן שברמיזה ובחכמה נסתרת בכל זאת יש אזכור לחגים ובמיוחד לחגי תשרי במחזות המפורסמים ביותר שנכתבו על פי סיפורי "שלום עליכם" , "כנר על הגג" ו- "החזן מווילנה". הקשר ביניהם: מסורת.

כך אומר טוביה החולב (וברוח הדברים גם מזהיר האבא החכם של החזן את בנו): "ללא המסורת היו חיינו תלויים באוויר כמו כנר על הגג!".

המשפט הזה מביע בדיוק את מה שאומרים או שרים בקול בסוף תפילת ונתנה תוקף "וכרוח נושבת וכאבק פורח וכחלום יעוף", וההדגשה הבאה מיד אחר כך: “ואתה הוא מלך אל חי וקיים".

בכל שנה מחדש בחודש תשרי התפילה המיוחדת הזאת היא מסורת, וכפי שאומר טוביה החולב בשנינה ובחכמה: "בזכות המסורת יודע כל יהודי מי הוא ומה אלוקיו מצפה ממנו!"