
הזמר רמי פורטיס שר פעם את השיר המוכר: “רד רד מעל מסך הטלוויזיה שלי".
שיר המחאה מתח ביקורת חריפה על תופעה מוכרת בשנות ה-70: אנשים חיפשו מציאות בטלוויזיה, ומצאו שם אנשים יפים שלהכעיס נראו טוב יותר מהצופים והכתיבו להם למרבה הצער איך צריך להראות, ולכל מי שלא שפר מזלו ולא נכנס לתוך "קופסת הפלאים" שבכל סלון, לא היה מה לעשות חוץ מלצעוק לאנשים שעל המסך לרדת משם, או לעבור לראות סרטים הודים בדיבוב שוודי בערוץ "המזרח התיכון" בערבית.
המציאות בימינו לא השתנתה יותר מדי למרבה הצער, וגם היום יש יותר מדי אנשים מפורסמים שזה מקצועם שמוכנים לעשות הכל כדי להגיע לשעות ה"פריים טיים" בטלוויזיה, גם אם זה אומר שלצורך זה הם ישפילו עצמם ויתנו לכבודם העצמי להירמס בידי עמיתיהם למקצוע.
דוגמאות?
למרבה הצער יש המון:
סלבריטאים שמשתתפים בתכניות בישול כמו "המטבח המנצח" או "מאסטר שף" וחוץ מלבשל נאלצים לחלוק עם כל המדינה בין המנות טראומות מהעבר או פליטות פה מקוממות ומזעזעות על ההווה, מפורסמים שנודדים לאיים אבודים כדי להשתתף ב"הישרדות VIP” או לפלנטה המנותקת מהמציאות למעט בזמן מלחמה באולפן "האח הגדול" שבנווה אילן ומספרים בתכנית הלייט-נייט שאחרי איך הרסו לעצמם את החיים בהחלטות גרועות או בניתוחים פלסטיים מיותרים, סלבריטאים מהארץ והעולם שמשתתפים בתכנית בידור כשהם מכוסים מסכות מגוחכות כדי לקדם את עצמם לטורי הרכילות הנחשבים או קאמבק מפואר בפעם המי יודע כמה, ואפילו זמרים וזמרות מוצלחים מהעבר וההווה שבאים להתמודד בתכנית "הכוכב הבא לאירוויזיון" שהאחרונה שבהם הייתה משי קליינשטיין, ומוכנים לספוג השפלה מעמיתים למקצוע שנותנים להם ציון פחות ממושלם למרות שהם יודעים שהם שרים טוב, ומספקים נימוקים פילוסופיים עלובים שהם הכל חוץ מ"סתם התחשק לי להתנשא עליה ולהראות שאני יותר טוב/ה ממנו/ה". במילה אחת: איכס.
כנראה שגם המפורסמים עצמם, לא יודעים להסביר מדוע הם מתעקשים להוסיף שמן למדורת הפרסום בכל האמצעים גם אם הם לא הכי "כשרים". ברוב המקרים התשובה הכנה אך למרבה הצער גם לא מספקת תהיה: "דבר עם הסוכן שלי".
לסיכום התופעה המטרידה בקצרה, מדובר בתרגום מציאותי ומטריד בחוסר ערכיותו של משפט שלמה המלך החכם באדם במגילת קהלת: “אוהב כסף לא ישבע כסף". כלומר, התאווה לפרסום של המפורסם אינה יודעת שובע, והיא פוגעת בראש ובראשונה בו ובשמו הטוב.
כי אם מישהו או מישהי הגיעו למצב שאנשים רבים מעריכים את יצירתם ואותם אפשר בהחלט לתת להם לעשות זאת בדרכם ולא להגיש להם בכוח מנות מוגזמות מהטעם המוכר והטוב שהם כבר אוהבים.

