"אני קצת מתביישת לספר מה ריגש אותי בשעת לילה מאוחרת בשוק מחנה יהודה, אולי אני בן אדם רדוד, אולי אני מתלהבת כמו ילדה בת ארבע שאוהבים אותי, אבל מה אני אעשה שזה מרגש אותי", כך פתחה הסופרת והיוצרת הדסה בן ארי פוסט גלוי לב ששיתפה ברשתות החברתיות, בעקבות מפגש אקראי ומיוחד שהתרחש ברחוב אגריפס בירושלים.
בן ארי תיאה כיצד עמדה בשעה 22:00 בלילה והמתינה להזמנת השווארמה שלה, כשלפתע ניגשה אליה אישה צעירה: "שאלה אותי בעברית שבורה: 'את הדסה בן ארי? אני מפנסילבניה. גם אני אמא לשבעה ילדים והגענו לבקר בארץ, אני קוראת אותך בפייסבוק'", שיתפה. "מודה שהתרגשתי, לא בגלל שמכירים אותי גם מעבר לים, כמו מההפתעה שמילים שנולדות מתוך המציאות הישראלית המחוספסת יכולות לגעת גם באנשים שגרים בתרבות ומנטליות שונה לחלוטין".
מפרשת חיי שרה ועד הבוקרית של השווארמה
אלא שבכך לא הסתיימו ההפתעות. רגע לאחר מכן ניגשה אליה שרית, העובדת כבוקרית במקום, וזיהתה אותה אף היא. "אני חושבת שהנה, אני הולכת לקבל סופסוף את השווארמה שלי, אבל לא!", שיתפה בן ארי בהומור. "היא מתחילה איתי: 'את לא הדסה בן ארי?' והיא מספרת לי שהיא קוראות אותי ואוהבת לקרוא אותי. חשבתי לעצמי: OMG! אם היו אומרים לי ששרה נתניהו או חנה אייזנקוט קוראות אותי, לא הייתי מתרגשת ככה. כי מה הסיכוי שהמילים שלי יכולות לפגוש גם את האישה מפנסילבניה וגם את שרית מהשווארמה".
המפגש הכפול הוביל את בן ארי להרהורים עמוקים על המקור ליכולת של מילים לחבר בין אנשים: "אנשים אוהבים לקרוא על שבר שדרכו מתגלה האינסוף. כולנו סוחבים כאבים, וכשמישהו פותח לי חלון לאינסוף שמתגלה מאוסף הרגעים השבורים האלה, משהו בי נדלק והופך להיות חי יותר".
בן ארי קשרה את הדברים גם לספרו של רועי הורן "התחדשות הנפש", לתורתו של הפסיכואנליטיקאי מייקל אייגן וללימוד המשפחתי לקראת פרשת השבוע. "אני האמא שיושבת עם הילדים שלה ומספרת להם שהשבת נקרא את פרשת חיי שרה, למרות שהיא בכלל מספרת על המוות שלה. ואיזה חיים אלה! שאנחנו לומדים מהמוות על החיים בעצמם, וכמה חשוב לחבק רגעים כואבים. אולי אפשר להגיד תורות גדולות במילים פשוטות". את פנייתה חתמה במסר חם לעובדת המקום: "שריתוש, אם הגעת עד לכאן, אני באה בקרוב לבקר שוב! תשמרי לי קבב ג'וני".