מלחמה על הבית: איך נבחרים לבית הנבחרים ולסנאט  

בחירות אמצע הקדנציה הסתיימו בתבוסה מוחצת לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ ולמפלגה הרפובליקנית בראשותו, ואולי כעת זה הזמן המתאים ביותר לנסות להבין איך עובדת השיטה שעשויה לשתק את הממשל האמריקני המכהן בשנתיים הקרובות.

הסנאט ובית הנבחרים הם שני "בתי השלטון" שמהווים במשותף את הפרלמנט המלווה את השלטון הנשיאותי בארה"ב ומהם נוצר "הקונגרס" האמריקני. הפיצול בין שני הבתים נועד לשמור על איזון עדין ומחושב בין כוחן של המדינות הגדולות והמאוכלסות לבין כוחן של המדינות הקטנות היוצרות את המעצמה הגדולה, ארצות הברית של אמריקה.

מי נגד מי?

• בית הנבחרים (הבית התחתון): כולל 435 נציגים, כאשר חלוקת המושבים נקבעת לפי גודל האוכלוסייה – מדינה גדולה כמו קליפורניה מקבלת עשרות נציגים, בעוד מדינה קטנה כמו אלסקה מקבלת נציג אחד בלבד. אורך הקדנציה הוא שנתיים בלבד (כל הבית עומד לבחירה מחדש בכל מערכת בחירות), וגיל המינימום להיבחר אליו הוא 25. מבחינת סמכויות ייחודיות, בית הנבחרים יוזם חוקי מיסוי ותקציב ומשמש כ"תובע" בהליכי הדחה (Impeachment) של נשיא.
• הסנאט (הבית העליון): כולל 100 סנאטורים בלבד, על בסיס ייצוג שווה – בדיוק 2 סנאטורים לכל מדינה, ללא קשר לגודלה. אורך הקדנציה בסנאט הוא שש שנים (כאשר הבחירות מדורגות ובכל שנתיים מתחלף כ-1/3 מההרכב), וגיל המינימום להיבחר אליו הוא 30. הסנאט מחזיק בסמכויות ייחודיות לאשר מינויים בכירים של הנשיא (שופטים, שרים, שגרירים), לאשר הסכמים בינלאומיים, והוא זה שמשמש כ"בית משפט" בהליכי הדחה.

כדי שחוק פדרלי חדש או תקציב יעברו בארצות הברית, שני הבתים חייבים לאשר את אותו הנוסח בדיוק, ורק לאחר מכן החוק מועבר לחתימת הנשיא.

כך זה התחיל

השיטה והשמות של הבתים לא הומצאו על ידי אדם אחד, אלא התהוו עם הזמן מתוך פשרה היסטורית והשראה מהעולם העתיק ומבריטניה במהלך הוועידה החוקתית של ארצות הברית בשנת 1787. מי שעמדו מאחורי עיצוב המערכת הם האבות המייסדים של ארצות הברית (ה-Framers).

• הדיל שחיבר את אמריקה: השיטה של שני בתים (פרלמנט דו-בתי או Bicameral) הושפעה מאוד מהפרלמנט הבריטי, המחולק לבית הלורדים ולבית הנבחרים של בריטניה (House of Commons). אולם, המבנה הספציפי של הקונגרס האמריקאי נולד בזכות דמות מפתח בשם רוג'ר שרמן, נציג מדינת קונטיקט. בוועידה החוקתית התנהל ויכוח עז: המדינות הגדולות רצו ייצוג לפי גודל אוכלוסייה (תוכנית וירג'יניה שקידם ג'יימס מדיסון), בעוד המדינות הקטנות דרשו ייצוג שווה לכל מדינה כדי שלא ייבלעו (תוכנית ניו ג'רזי). שרמן הציע את "פשרת קונטיקט" (הידועה כ"הפשרה הגדולה"): להקים שני בתים – אחד שייצג את העם לפי גודל האוכלוסייה, ואחד שייתן כוח שווה לכל מדינה.

רומא, זקנים ובלי מעמדות

• הסנאט (Senate): השם נלקח ישירות מרומא העתיקה (הסנאט הרומי). המילה מגיעה מהמקור הלטיני Senex, שמשמעותו "זקן" או "מועצת זקנים". האבות המייסדים (ובמיוחד ג'יימס מדיסון) רצו שהבית הזה יהיה הגוף המבוגר, המנוסה, המיושב והיציב יותר, שיבלום החלטות פזיזות של ההמונים.

• בית הנבחרים (House of Representatives): השם משקף את המטרה הישירה של הבית הזה – להיות הבית שמייצג באופן ישיר ופרופורציונלי את האזרחים עצמם ("הנציגים" של העם). הוא היווה חלופה דמוקרטית לשם הבריטי "בית העם" (House of Commons), כדי להדגיש שבאמריקה אין מעמדות או פשוטי עם, אלא נציגים שנבחרים על ידי הציבור.

שמות הבתים ומבנה הקונגרס המורכב מהם אושרו רשמית בחוקת ארצות הברית ונכנסה לתוקף ב-1789.