להאזנה בכל פלטפורמות הפודקאסטים - לחצו כאן
46 ימי צילום, 215 סצנות, שתי מדינות, מסוקים, מרדפים ותקציב של יותר מ־25 מיליון דולר. עבור הבמאי והתסריטאי הישראלי גיא משה, שמתגורר כבר שנים בלוס אנג'לס, הפקת סרט הפעולה החדש שלו, "שם קוד: טהרן", הייתה אחד האתגרים הגדולים בקריירה.
בריאיון לאבי לודמיר בפודקאסט "סינמה שו"ת" מבית אתר סרוגים, לרגל יציאת הסרט לבתי הקולנוע בישראל, משה מספר על העבודה עם כוכבי הוליווד ליאם ניסן וזאקרי לוי, על הדרך שהחלה בכלל בשירות קרבי בצה"ל ועל החבר הקרוב, השחקן אלון אבוטבול ז"ל, שהשתתף בסרט ולא זכה לצפות בו.
מהשירות בעזה לבית הספר לקולנוע בניו יורק
משה מספר כי דווקא השירות הצבאי בשנות התשעים, בתקופת הסכמי אוסלו, גרם לו לחשוב מחדש על עתידו. באותה תקופה שקל להמשיך לקריירה במערכת הביטחון, אך מצא את עצמו הולך לבתי הקולנוע בסופי שבוע.
הצפייה בסרט "בלתי נסלח" של קלינט איסטווד הייתה עבורו נקודת מפנה. "יצאתי מהסרט הזה והתחילה להתגבש לי החלטה שזה מה שאני רוצה לעשות", הוא נזכר.
בהמשך, לאחר פגישה עם הבמאי איתן גרין, החליט לנסוע ללמוד קולנוע בניו יורק. כדי לממן את לימודיו המשיך לעבוד כמאבטח, ובהדרגה מצא את דרכו לתעשיית הקולנוע האמריקאית.
סרט הביכורים שלו, "הולי", פתח בפניו דלתות, ובהמשך ביים את "בונראקו", בכיכובם של ג'וש הארטנט, דמי מור וודי הארלסון, בהפקה של יותר מ־20 מיליון דולר.
"ליאם ניסן לא מחזיק אקדח בסרט"
הפרויקט החדש הגיע למשה כתסריט שונה לחלוטין מזה שהפך בסופו של דבר לסרט. לאחר שקרא אותו, ביקש מהמפיקים לכתוב אותו מחדש כמעט מאפס.
לדבריו, הוא שאב השראה מסרטים כמו "חבורת הפראים" של סם פקינפה ו"היט" של מייקל מאן, וביקש ליצור סרט פעולה שעוסק לא רק במשימה עצמה, אלא גם בחברות בין לוחמים ובהתמכרות לאדרנלין.
את זאקרי לוי, המוכר מ"שהאזאם!" ומהסדרה "צ'אק", בחר דווקא משום שלא היה הבחירה הצפויה לתפקיד גיבור פעולה. גם הליהוק של ליאם ניסן היה לא שגרתי.
"ליאם לא מחזיק אקדח בסרט", מספר משה. "זה תפקיד מאוד לא טיפוסי בקריירה שלו בעשרים השנים האחרונות, וגם מאוד נדיר שהוא עושה תפקידי משנה".
למרות התקציב הגדול, משה מספר שההפקה הייתה מורכבת במיוחד. מתוך 46 ימי צילום, 13 הוקדשו לצילומים בארצות הברית עם ניסן, וב־33 הימים הנותרים נדרש לצלם בגאורגיה כ־90 עמודי תסריט, כולל סצנות הפעולה הגדולות.
"חשבתי שיום אחד נעשה יחד סרט גדול"
אחד הרגעים האישיים בריאיון מגיע כשמשה מדבר על השחקן אלון אבוטבול ז"ל, שהשתתף בסרט בתפקיד קטן.
השניים הכירו לפני שנים בלוס אנג'לס, לאחר שאבוטבול צפה ב"בונראקו" והתרשם ממנו. עם הזמן התפתחה ביניהם חברות קרובה, שהתבססה על אהבה משותפת לאמנות ולקולנוע.
"הוא היה אמן אמיתי. אלון היה גם צייר וגם זמר, פשוט אמן בכל רמ"ח איבריו", מספר משה.
במשך שנים רצו לעבוד יחד, וכשנוצרה ההזדמנות בסרט החדש, משה הזמין אותו להשתתף. לאחר הצילומים יצאו השניים לארוחת ערב ודיברו על האפשרות לשיתוף פעולה משמעותי יותר בעתיד.
אלא שאבוטבול נפטר לפני שהספיק לצפות בסרט, ומשה החליט להקדיש אותו לזכרו.
"הייתה לי תחושה שבטוח יום יבוא ואני ואלון נעשה סרט שהוא משחק בו תפקיד ראשי. ופתאום החיים מכים בך", הוא מספר.
לצד סיפורי ההפקה, משה מדבר גם על הרצון שלו לשלב בין קולנוע הוליוודי מסחרי לבין יצירה אישית ומורכבת יותר, ועל האמונה שגם בסרט פעולה גדול אפשר לספר סיפור אנושי בלי לוותר על עומק ועל דמויות מורכבות.
סרט חביב מינוס