הדבר הצפוי ביותר להורה שיש לו ילדים במערכת החינוך המחייבת עד כיתה י"ב הוא הזמנה לשיחה במסגרת אספת הורים או לבד בשל הצורך הדחוף של העוסקים בצורכי חינוך באמונה להביא לידיעתו את העובדה המצערת והמפתיעה: בנך/בתך לא אוהבים ללמוד!
זה הזמן להגיב בתדהמה ואימה ולא להבין איך זה קרה.
הרי כשההורה הממוצע היה בגיל ילדיו, הוא לא היה הולך לבית הספר אלא רץ לשם כמו יהונתן הקטן אל הגן, ונהנה מכל שיעור כאילו הוא שומע את תוכנו בפעם הראשונה בחייו. אז זהו, שממש לא! כל ההורים לילדים שהיו פעם ילדים סבלו בבית ספר כמו ילדיהם כיום אבל לא מסוגלים להגיד להם את זה. הבעיה היותר גדולה היא שהם לא מתעניינים בזה מספיק כהורים.
בית הספר המעורב מדי
המציאות החינוכית בישראל השתנתה משמעותית מדור הילדות של ההורים הצעירים כיום ועד הזמן הזה בו ילדיהם הקטנים או המתגברים הולכים לבית ספר עם שעון חכם או הסמארטפון הראשון שלהם. אביזרים אלה, מאפשרים להורים היסטריים לדעת מה מיקומם של הילדים בכל רגע נתון וחבל שעדיין אין אפליקציות שמסוגלות לשלוח להם "זץ" חשמלי קטן ליד או לנייד ולהעיר אותם כשהראש נחבט בשולחן בשיעור "מעניין" במיוחד.
הקשר ההורי הבין-דורי באמצעות הטכנולוגיה המתקדמת ניכר גם בקשר הבית-ספרי עם ההורים באמצעות מיילים מדי כמה ימים או פעם בשבוע וניהול תקשורת דו-סיטרית עם ההורים באמצעות מערכות ניהול חכמות בנייד שמעדכנות את האחראים על התלמידים בבית בתוצאות מבחנים, התנהגות חריגה ונקודות טובות שמגיעות להם על משהו קטן וטוב שעשו.
מצב זה שונה בתכלית מהדרך בה התנהלו בתי ספר בעבר, והעולם הווירטואלי החינוכי החדש שיצר סביבת עבודה משותפת למורה, ההורה והתלמיד מספק אתגרים לא פשוטים להורים שמנסים להתרכז בעבודתם בידיעה שהאוצרות שלהם בידיים טובות. לפעמים זה כל מה שהם רוצים וצריכים לדעת. אבל, וזה אבל גדול, אנשי החינוך בימינו שמים דגש חזק על מעורבות הורית בחינוך ילדים עד לנקודה בה צריך להגדיר להורים גבולות כדי שלא יתקשרו למחנכים ולמורים של ילדיהם לקראת חצות הלילה.
במצב החדש שנוצר רוב ההורים העסוקים כל היום כבר שמעו בעבר יותר מפעם אחת את העדכון "ילדך אינו מתעניין בלימודים" ומתפנים לעסוק בכך ברצינות רק אחרי השעה תשע או עשר בערב. לפני כן, יש הרבה דברים דחופים יותר לטפל בהם להורה העסוק ובצדק, אבל מצד המורה טובת התלמיד בראש סדר העדיפויות ומצד ההורה לפעמים אין שיתוף פעולה פעיל וגיבוי מלא ויש בדרך כלל התנגשות ומתח. כשההורה מעורב יותר מדי זה לא בסדר, וכשהוא אדיש מדי זה גם לא בסדר.
איך מפשרים בין המצבים?
מתעניינים ומאזנים
כמה עצות פשוטות יכולות להפוך את בעיית התלמיד הלא לומד וההורה הלא מעורב לפתירה ומועילה להמשך:
- עזרה בשיעורים במקצועות "חזקים": ילדים ישמחו להיעזר בהורה שמוכן מיוזמתו להקדיש להם זמן אחרי יום עבודה ארוך ולהסביר להם גם מאה פעמים את שיעורי הבית או החומר למבחן עד שיבינו. הורה ששולט היטב בשפה זרה או מסוגל לפתור משוואה סבוכה בחמש דקות במסגרת מטלה חשובה שהפיל עליו הבוס בעבודה והבונוס השנתי שלו תלוי בזה, יכול בהחלט להשתמש באותן יכולות כדי שבעתיד הלא רחוק הבן או הבת שלו יזכו באותו בונוס בדיוק בגלל שהאבא או האמא שלהם השקיעו בהם לא רק כסף אלא משהו לא פחות חשוב ואולי יותר, זמן!
- שיתוף בחוויות אישיות בכנות והומור: הורים רבים חושבים בטעות שכדי לשמור על סמכותם וכבודם הם חייבים להעביר לילדים מסרים רציניים וחשובים כל הזמן ואפילו ליפות קצת את המציאות כשזה נוגע לתקופה בה ההורים היו ילדים ולכן כל הורה ימהר להכריז שהוא לא רוצה לשמוע "משעמם לי בבית ספר". אבל, האמת היא הדרך הטובה ביותר לבנות מערכת יחסים יציבה ומניבה עם הילדים ולכן כדאי לספר להם חוויות לא נעימות מבית ספר, עם מורים ותלמידים כאחד, וכך לעודד אותם לשתף בחוויות שלהם ולראות שההיסטוריה חוזרת על עצמה.
- לדבר עם הילד ולא מעליו: רוב בתי הספר מבינים שבניגוד לעבר, המורים כיום משלבים בשיחות עם ההורים גם את התלמידים כי הם נושא השיחה. כדאי להורים לשתף את ילדיהם בכל מה ששמעו מהמחנכים והמורים המקצועיים כדי שהילד יבין את התמונה השלמה וידע מה לשפר בה.
בשורה התחתונה: לכל הורה יש את הסמכות וחופש הבחירה לכוון את ילדו בדרך שלו אבל האכפתיות והאהבה תמיד עוזרים.