הדתיות האלה על חגים וחזרה לשגרה
אולפן סרוגים
להאזנה בכל פלטפורמות הפודקאסטים - לחצו כאן
עם תום חגי תשרי והבחירות, מתחילה עכשיו החזרה המיוחלת לשגרה, מגישות הפודקאסט "הדתיות האלה" באתר סרוגים, הדר בן חמו ואורטל ברזילי, נפגשו לפרק סיכום מיוחד ("ספיישל אחרי החגים") שבו הן לא היססו לפתוח את כל מה שכולנו מרגישות אבל לא תמיד מעזות לומר בקול.
ממעמד האישה בסוכה ועד הטרנדים המעייפים של כיסויי הראש, דרך הזיופים הבלתי נשכחים ב"עננו" של יום כיפור ועד הדיאלוג המורכב עם עולם ההלכה והמנהגים – הנה הדברים הבולטים, הציטוטים המדויקים ומשפטי המפתח מתוך הפרק.
"סוכות היה ארוך מדי": תחושת העייפות והצל של המלחמה
הפרק נפתח ברפלקסיה כנה על האורך של ימי החג והגשרים. "סוכות די, יומיים חול המועד סבבה, שלוש בגג – לא צריך שבוע שלם," שיתפה אורטל. מעבר לעייפות הטבעית, השתיים עמדו על העננה המרחפת מעל החגים בשנה האחרונה בעקבות המלחמה וזיכרון ה-7 באוקטובר: "כל חג כבר נהייתה סוג של עננת טראומה מרחפת מעליו... הדבר היחיד ששימח אותי בשמחת תורה זה שהחטופים חזרו בשנה שעברה," ציינה אורטל.
יום כיפור: בין רטט הנשמה במניין התימני ל"הפוגה קומית" במרוקאי
בכל הנוגע לתפילות יום הכיפורים, שתי המגישות הציגו מנעד רגשי רחב שנע בין התעלות רוחנית עמוקה לבין הומור בריא.
הדר שיתפה בחיבור העמוק שלה למזמורים במניין התימני, ובמיוחד למזמור "עוקד והנעקד והמזבח":
"יש משהו בלחן ובשירה של המניין התימני שפשוט חודר לך לנשמה... המזמור מדבר על עקדת יצחק, ולציד אבא שלי שנקרא יצחק ז"ל, ראיתי לנגד עיניי את כל הנעקדים והנופלים בשנים האחרונות המטורפות שעברנו. כל משפט שם היה לי עולם."
מנגד, אורטל שיתפה בחוויה שונה לחלוטין מתפילת "עננו" בבית הכנסת המרוקאי:
"אני באמצע יום כיפור, מחוברת לקדוש ברוך הוא, בוכה – ואז בוכה מצחוק. מגיעים לקטע של 'עננו' וכולם בטוחים שהם בנבחרת של עדן בן זקן ב-The Voice. גברים יקרים, איזה זיופים! הם נלחמים וחוטפים אחד לשני את ה'עננו'. זו הפוגה קומית שקורעת אותי מצחוק."
איפה האישה בסוכה ובשמחת תורה? "סופרות את הבמבות"
נושא מרכזי בשיחה היה מקומה של האישה במצוות החג ובמרחב הציבורי של בית הכנסת. אורטל העלתה את התסכול המוכר מאי-החיוב במצוות סוכה מול העבודה בפועל: "פיזית והלכתית אישה לא מחויבת בסוכה, אז למה אני כל היום מגישה מגשים, צלחות, עוגות ופיצוחים? בסוף האישה נמצאת איפה שאין סכך."
על שמחת תורה והריקודים הוסיפה אורטל: "בשמחת תורה אין לי חלק באמת. אני לא באמת שמחה לראות גברים רוקדים ומזיעים. בעיצומו של חג הנשים בסוף יושבות מסכנות, סופרות את הבמבות והסוכריות ומשוות בין הילדים."
הדר נזכרה מנגד בחוויות מעצימות של ריקודי נשים ממדרשת הרובע: "במדרשה שמחתי מתוך חיבור של הגוף לרוח במעגל הנשים. לא הייתי צריכה ספר תורה ביד ולא שום דבר אחר – היה שם משהו פשוט ונשי שמחובר באמת."
"בא לי להיראות יפה": העייפות מטרנד המטפחות והשינוי הבין-דורי
השתיים שוחחו בפתיחות גם על גדרי הצניעות והטיפוח האישי, תוך התייחסות לתעשיית המטפחות וה"בובו": "התעשייה הזאת והטרנדים היקרים – די, בא לי לפעמים לצאת מהבית כמו ברווקות, עם מחליק בפוני ושלושה קליפסים."
הן ניתחו את המעבר מהדור של הוריהן (שחזרו בתשובה וקיבלו את ההלכה כ"מפל מים" נוקשה) לבין הדור הצעיר כיום (דור הטיקטוק, אודיה, מורביה) המשלב זהויות ומנהל דיאלוג גמיש יותר עם המסורת: "היום אנחנו יותר מנהלות מסע ומתן עם עולם ההלכה – רגע בוא נראה מה מתאים לי ומה לא מתאים לי. פעם זה היה בלי משא ומתן."
אי אפשר למצוא דוברות עברית נכונה בכל המגזר? דווקא מביאים מישהי שאומרת ''יומיים חול המועד סבבה, שלוש בגג''?