פרופסור משה כהן אליה, התייחס היום (שישי) לראיונות של אבי גיל ויואב הורביץ, שם נאמרו דברים נגד ראש הממשלה נתניהו, ותוקף אותם.
בדבריו כתב הפרופסור: ״אבי גיל ויואב הורביץ היו בצד של נתניהו. עבור ההגמונים הישנים הם "טמאים", ולכן הם נדרשים לעבור טקסי טהרה ציבוריים, אצל אילנה דיין או אצל יואב לימור, נציגי ההגמוניה הישנה.
צריך להבין שדבר "טמא" איננו דבר שהוא מלוכלך כשלעצמו. נכון יותר לומר ש"הטמא" הוא דבר שלא נמצא במקומו. כך למשל, דם בתוך הגוף הוא חיים, אבל דם על החולצה הוא לכלוך.
רוק בפה הוא טבעי, רוק על שולחן האוכל מעורר גועל. וזה נכון לגבי כל נוזלי הגוף (למעט דמעות). כלומר, מי שהוא "טמא" הוא מי שחצה גבול אסור. כי הוא מערער את הסדר החברתי, הוא מערער את הגבולות ולכן נדרש טקס של טיהור״.
עוד הוא הוסיף: ״אדם שהיה מזוהה במשך שנים עם נתניהו, עבד לצדו והיה חלק מן המעגל הקרוב שלו, נמצא בעמדה חריגה כאשר הוא מבקש לעבור למחנה שרואה בנתניהו את מקור הרע הפוליטי. הוא – במובן של טומאה וטוהרה - נמצא "לא במקום".
יואב הורוביץ הוא דוגמה ברורה למעבר כזה ברמה הפוליטית: מי שהיה ראש הסגל של נתניהו ומנכ"ל משרד ראש הממשלה הוא כיום ממקימי מפלגת "ישר!". אבי גיל, שהיה המזכיר הצבאי של נתניהו ערב השבעה באוקטובר, יצא כעת בפומבי עם ביקורת חריפה על התנהלות לשכת ראש הממשלה, לשמחת תקשורת השמאל. תן לנו "לכלוך" על האויב הגדול, ותזכה לחנינה במחנה שלנו, זו העסקה״.
לסיום כתב כהן אליה: ״אז מי שמגיע מן המחנה "הטמא" בעיני הקבוצה החדשה צריך לסמן באופן גלוי שהזהות הישנה מאחוריו. והביקורת הפומבית על נתניהו, על המנהיג הקודם שלו, משמשת עבורו כטקס טהרה סימבולי: הייתי שם, אבל אינני עוד אחד מהם; אני מבין עכשיו את מה שאתם ידעתם תמיד.
ככל שהאדם היה קרוב יותר לנתניהו, כך יש לדבריו נגדו ערך גדול יותר במחנה הרל"ביסטי. כי הקרבה שהייתה קודם מקור ל"טומאה" הופכת לאחר ההתנערות למקור של "סמכות": הנה, אפילו האיש שהיה בפנים אומר את מה שאנחנו אומרים. בראיה סוציולוגית אפשר לומר שהאדם ממיר למעשה את ההון שצבר במחנה הישן (קירבה, תפקיד, ידע פנימי) בהון סימבולי במחנה החדש.
בטקסי הטהרה הללו, גיל והורביץ "מוכיחים" שהם עברו צד, ועכשיו אפשר לסלוח להם על היותם בצד "הטמא". ממש כמו בטקסי טומאה וטהרה בדת״.
פרופ׳ כהן אליה, בוא נודה באמת, האנשים אצלכם פשוט נגעלים מהחוסר אחריות!