השורש הלשוני של המילה "עריק" מגיע מהפועל ערק (ולא המשקה שנמהל במיץ אשכוליות ונשפך כמים בשמחות וסרטי בורקס ישראלים), שמשמעותו המקורית היא לברוח, להימלט או לנתק מגע.
בעולם העתיק, מיוון ורומא ועד לעת החדשה, עריקה מצבא בזמן מלחמה נחשבה לחטא חמור ביותר, ולבגידה בוטה במולדת שהעונש עליו היה מוות ברוב המקרים ולא בעדינות בכלל למעט מקרים שהמלך החליט לחון את העריק ולתת לו הזדמנות נוספת.
זאת בשל התפיסה המדינית בעבר שהלוחם העריק לא רק נטש את שדה הקרב, אלא הפר את החוזה הבסיסי ביותר של הערבות ההדדית מול חבריו לנשק ועם המדינה שהטילה עליו את חובת הגנתה בכל מחיר.
מאכזריות באירופה עד סקאדים בת"א
לאורך ההיסטוריה הגלובלית, צבאות ברבריים ומודרניים התייחסו לעריקות לא רק כעבירה משמעתית, אלא כפגיעה ישירה בחוסן הלאומי. במהלך מלחמות העולם באירופה, אלפי חיילים שנמלטו מאימת החזית נשפטו על בגידה והוצאו להורג מול כיתת יורים למען "יראו וייראו". עריקים סומנו בקעקוע מיוחד בעורם, ונרדפו על ידי החוק כי השלטונות הציעו על ראשם פרס כספי גבוה. הוצאות עריקים להורג נחשבו בעידן הרחוק ובתיאורים סדיסטיים מחרידים בסרטים וספרים תקופתיים להצגה הטובה ביותר בעיר.
עם הזמן, כשהחברה הפכה חופשית יותר, המושג החל לחלוק כבוד מפוקפק גם מחוץ לשדה הקרב ולהשתלשל לשיח הציבורי דוגמה משעשעת לכך התרחשה בישראל במהלך מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991: כשטילי הסקאד של סדאם חוסיין החלו ליפול במרכז, אלפי תל-אביבים ארזו מזוודות וברחו לירושלים השקטה. ראש עיריית תל אביב דאז, שלמה להט (צ'יץ'), לא הסתיר את כעסו והדביק להם את התואר המעליב "עריקים", כשהוא הופך את הנטייה התקופתית המובנת למנוסה מהטילים לדרמה חברתית מתוקשרת ומדובר, ושנים רבות אחרי שהמלחמה במפרץ הסתיימה, “העריקים מת"א עוד מוזכרים בחיוך מדי פעם בפרלמנטים של ותיקי העיר העברית הראשונה.
להבדיל בין לא יכול ללא רוצה
אז איך הפך המושג הלשוני "עריק" שמזוהה עם בריחה ובגידה במולדת לתיאור משתמט משירות צבאי מרצונו, ובפרט עם כעילה המחוללת הפגנות חרדים? לאורך השנים, המשפט הצבאי והשיח התקשורתי בישראל אימצו את המילה "עריק" כדי להבדיל בין מועמד לשירות ביטחון שלא התגייס מסיבות רפואיות או אלטרנטיבות חוקיות, לבין מי שבחר באופן אקטיבי ועל דעת עצמו שלא להתייצב לשירות מטעמים אידאולוגיים או מצפוניים. בשל מאבק השוויון בנטל והיעדר הסדרי פטור בחוק, המונח שנולד בשדות הקרב ההיסטוריים הוחל על צעירים חרדים שלא התייצבו בלשכת הגיוס.
כיום, גם בעולם וגם בישראל, המילה איבדה מעט מההקשר הלוחמני-המקורי שלה והפכה לסמל חברתי ופוליטי לכל מי שבוחר להימנע מחובת הגיוס לצבא מטעמי דת מצפון או כל סיבה אחרת שלשכת הגיוס אינה מוכנה לקבל ללא החלטת ועדת חריגים חוקית.