שלוש שנים לאחר שנרצח בטבח 7 באוקטובר, המנחה והשחקן גיא זוארץ מקדיש פוסט כואב וחשוף לזכרו של אחיינו, עילי ברעם ז"ל. במכתב פתוח שפרסם בחשבון האינסטגרם שלו לכבוד יום הזיכרון הממלכתי, משתף זוארץ בגעגועים העזים, בקושי המתמשך של המשפחה להתמודד עם האובדן, ובביקורת נוקבת על המציאות הישראלית שלא השתנתה מאז אותה שבת שחורה.
"היי עילי, מה הולך נשמה שלי, איך אתה שם למעלה? תגיד לי רק שהכל בסדר, שאתה כבר לא מבוהל מהרגע המקולל ההוא ברכב", פותח זוארץ את דבריו. זוארץ מתאר את רגעי האימה שבהם הפכו הצחוק והמוזיקה של עילי וחבריו לאסון, ותוהה על מחשבותיו האחרונות של אחיינו: "ניסיתי לדמיין מה עבר עליך בשניות האלה, כשהטוב הטהור שבך פגש את הרוע בהתגלמותו... דאגת כשחשבת על אבא ואמא, על הצער שיירד עליהם?".
בפוסט מתאר זוארץ בפירוט את המחיר הכבד שמשלמים בני המשפחה מדי יום. הוא כותב על אמו של עילי, שהשנה האחרונה הייתה הקשה ביותר עבורה, ועל השאלה המטלטלת ששאלה אותו: "מה, כל החיים אני אתגעגע ככה אליו? כל החיים ככה יכאב לי?". הוא מספר גם על סבתא שרי, שבחרה להציב על המזנון בסלון תמונה שבה עיניו של עילי עצומות, משום שאינה מסוגלת להסתכל לו בעיניים, ומחפשת נחמה והכרה בכאבה אצל כל אדם שהיא פוגשת.
לצד הביטוי הכואב של האבל המשפחתי, מביע זוארץ אכזבה עמוקה מההנהגה ומהמצב המדינה. בהתייחסו לשיר הידוע של אהוד בנאי, הוא כותב: "אבל וואלה עילי, אני מתבייש לספר לך שמאז שהלכת, כלום לא השתנה. הכל נשאר אותו דבר. אותה מנגינה, אותה תזמורת, ואותו אחד מנצח עליה. הוא לא ירד מהבמה, הוא מתעקש להימלט מחשבונות העבר... נטול רגש, מתעקש בפחד אימים לשמור על התפקיד. המנצח שכבר שכח מהו ניצחון".
את דבריו מסיים זוארץ בבקשת סליחה מעילי ובאיחול מרגש: "מצטער עילי שלא כתבתי מילה אחת של אופטימיות. כואב לי באמת עליך, על כולנו, על כל המשפחות השכולות שנותרו לבד. הלוואי שאתה למעלה רוקד ומשתולל בנעלי האיירפורס הלבנות שלך עם הפס הסגול. שלח לנו ישועה ורחמים ממעונך".
3 שנים הלב שבור מול ממשלה שמרוויחה רק ממלחמות כיסאות ולא מביטחון.